יום שבת, 7 בנובמבר 2020

שחורה אני במצרַיִם ונאוה אני במצרַיִם [שיחות עם ישראל פיבקו על שיר השירים רבה]

שחורה אני במעשַי, ונאוה במעשה אבותי, שחורה אני בפני עצמי, ונאוה בפני קוני, שחורה אני במצרים, ונאוה אני במצרים, שחורה אני בים, ונאוה אני בים, שחורה אני במרה, ונאוה אני במרה, שחורה אני ברפידים, ונאוה אני ברפידים, שחורה אני בחורב, ונאוה אני בחורב, שחורה אני כל ימות השבוע ונאוה אני בשבת, שחורה אני כל ימות השנה ונאוה אני ביוה"כ, אומרים המדרשים על המִלים "שחורה אני ונאוה", היכולות להתמיה, ונדמה שהמדרשים עצמם יכולים להתמיה, אבל הרי הם רק תָּרִים את המִלים האלו כתרים ארץ רחבה

ובשחורה במעשַי ונאוה במעשה אבותי היא אומרת על עצמה שהיא רעה, ואלה ישראל אומרים על עצמם שהם רעים, מעשינו רעים, אבל זכות אבותינו מקיים אותנו. ויש כאן שאלה כמו שיש לאברהם בסדום, אמר ישראל בשיחה שלנו. האם האחר יכול לבטל את חטאיך שלך. 

ובשחורה מפני עצמי ונאוה מפני קוני אני לעצמי מסתכלת בעצמי, וקוני לא רואה שאני שחורה, ושאלנו בשיחה שלנו למה אלהים רואה אותה אחרת ממה שהיא רואה את עצמה. למה העם כאן לעצמו, ולמה אלהים לא רואה אותו כשחור. אבל ראינו שיש כאן האופן שבו אלהים מסתכל על בריאתו השחורה. 

ואחרי כן שחורה אני במצרים ונאוה אני במצרים, ובים, ובמרה, וברפידים, ועוד, בכולם היא שחורה ונאוה באותו דבר עצמו, באותה סיטואציה ישנה אפשרות של שחורה ונאוה, דבר והיפוכו. כי תורת ישראל אומרת כך, אמר ישראל, ואנחנו המכריעים, כי מונותיאיזם הוא האל מתגלה באותו מקום בהפכים. אלהים יכול להיות נתפש בהפכים

ודיברנו על עניין מצרַיִם, המתחיל כבר בספר בראשית [כְּגַן יְהֹוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם], כי במצרַיִם "ולא אבו לשמוע", כי אפשר לתפוש את האל בלי ארץ ישראל ובלי מקדש. לא צריך את הר סיני כדי לשמוע לו, וגם "ואראך" הוא במצרים, ואז לא צריך את ארץ ישראל. וזה ערעור של כל התזה של העליָה ממצרים לא"י, אמר ישראל. וראינו בנאוה במצרַיִם בדם המילה שהיא בעצם בלי אמונה באל, רק אמונה בגורל עם.

וראינו בכל ההפכים, במצרים, בים, במרה, ברפידים, בחורב, את שתי הדרכים לראות את אלֹהים, כשבאחת היא שחורה ובאחרת נאוה. ושתיהן לגיטימיות. 

ולמה הפך המדרש את סדר האירועים בשחורה אני בחורב ונאוה אני בחורב, את מעשה העגל ונעשה ונשמע. כדי שיוכל להציג קודם את השחורה ואחר כך את הנאוה, כמו בפסוק. כך אומר המדרש ששחורה ונאוה הן בעלות אותו ערך. חשובות באותה מידה. 




[שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א

א [ה] שחורה אני ונאוה, שחורה אני במעשי, ונאוה במעשה אבותי, שחורה אני ונאוה, אמרה כנסת ישראל שחורה אני בפני עצמי, ונאוה בפני קוני, דכתיב (עמוס ט) הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל, כבני כושיים אתם בפניכם, אבל אתם לי כבני ישראל נאם ה', דבר אחר שחורה אני במצרים ונאוה אני במצרים, שחורה אני במצרים (יחזקאל כ) וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי, ונאוה אני במצרים בדם הפסח ובדם המילה דכתיב (שם /יחזקאל/ טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי, זה דם הפסח, ואמר לך בדמיך חיי זה דם המילה, דבר אחר שחורה אני בים שנא' (תהלים קו) וימרו על ים בים סוף, ונאוה אני בים שנא' (שמות טו) זה אלי ואנוהו, שחורה אני במרה שנאמר (שם /שמות ט"ו/) וילונו העם על משה לאמר מה נשתה, ונאוה אני במרה שנא' (שם /שמות ט"ו/) ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים, שחורה אני ברפידים שנא' (שם /שמות/ יז) ויקרא שם המקום מסה ומריבה, ונאוה אני ברפידים שנא' (שם /שמות יז/) ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי, שחורה אני בחורב שנא' (תהלים קו) יעשו עגל בחורב, ונאוה אני בחורב שנא' (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שחורה אני במדבר שנא' (תהלים עח) כמה ימרוהו במדבר, ונאוה אני במדבר בהקמת המשכן שנא' (במדבר ט) וביום הקים המשכן, שחורה אני במרגלים שנא' (במדבר יג) ויוציאו דבת הארץ, ונאוה אני ביהושע וכלב שנא' (שם /במדבר/ לב) בלתי כלב בן יפונה הקנזי, שחורה אני בשטים שנאמר (שם /במדבר/ כה) וישב ישראל בשטים, ונאוה אני בשטים שנא' (תהלים קו) ויעמוד פינחס ויפלל, שחורה אני בעכן שנאמר (יהושע ז) וימעלו בני ישראל מעל בחרם, ונאוה אני ביהושע שנאמר (שם /יהושע ז/) ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד, שחורה אני במלכי ישראל, ונאוה אני במלכי יהודה, אם בשחורים שהיו שלי כך אני נאוה, בנביאים שלי על אחת כמה וכמה. 

שחורה אני כל ימות השבוע ונאוה אני בשבת, שחורה אני כל ימות השנה ונאוה אני ביוה"כ, שחורה אני בעשרת השבטים ונאוה אני בשבט יהודה ובנימין, שחורה אני בעולם הזה ונאוה אני לעולם הבא.]


                                                             


    


אין תגובות:

פרסום תגובה