אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן. שעשיתי לו צֵל [שיחות עם ישראל פיבקו]

 

קצת כמו החבצלת שבתוך הפסוק, המושכת את הלב כחבצלת הפורחת לבדה בחולות החוף, כך "אני היא" ו"שעשיתי לו צֵל" ו"צִלָּן של מצרַיִם" בתוך המדרשים מושכים את הלב ואת המחשבה ואת כמעט הפליאה. 

דיברנו על "אני היא" שאמרה כנסת ישראל, כי היא אמרה אני החבצלת וגם אמרה שנֵי שמותיה, כאני ויהוה ב"אני יהוה אשר הוצאתיך", ועל הצל, כי אמרה  שעשתה לו, לאלֹהים, צל, ובעצם, אמרה שהיא עשתה את הצל של אלֹהים. והצל שהיא עשתה הוא במעשה הארון של בצלאל, רק בארון יש צל אלֹהים. ויש בארון כרובים, האל דרך הצורה, והכרובים אומרים ההיפך מלֹא תעשה לך פסל שבלוחות הברית, והצל של אלֹהים נמצא גם בדבר הגשמי ביותר. 

ועל הצל בדבר אחר, "אני חבצלת השרון, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצִלן של מצרים, ולשעה קלה כנסני הקדוש ברוך הוא לרעמסס, והרטבתי מעשים טובים כשושנה", הרי היתה חבויה בצִלן של מצרים, בצל הגדול של מצרים, שמכיל גם את ישראל, והאִם הפסיקה להיות עצמה, כי היא עצמה כבר לא עושה צל. וגם אלֹהים לא ראה אותה כשהיתה חבויה. לא ראה את ישראל במצרים. כי לאלֹהים היה חשוב יותר הצל של מצרים. ורק לשעה קלה אלֹהים כנס אותה, את ישראל, אליו. 

וחשבנו שכאן במדרש היא חביבה גם על מצרַיִם, ושאלנו על הרטבתי מעשים טובים כשושנה, כי לא ברור בו מהם המעשים הטובים שהיא לִבְלְבָה. 

ואחרי כן, עוד צל של אחרים במדרשים האחרים. 

כשחיפשתי את הגדָרוֹת חבצלת ושושנה נזכרתי בדומים ובשונים שבצמחים, במשפחות ובזַנים, והשוויתי את מעשי המדרשים למעשי הצמחים. כי המדרשים מתרחקים אל צורותיהם שלהם ונשארים קרובים לפסוקים מן המקרא, שונים ודומים. 

[שיר השירים פרק ב פסוק א – ב (א) אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שֽׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים: (ב) כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת:

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב

א [א] אני חבצלת השרון, אמרה כנסת ישראל אני היא וחביבה אני, אני שחבבני הקדוש ברוך הוא משבעים אומות, חבצלת השרון, שעשיתי לו צל על ידי בצלאל, דכתיב +שמות ל"ז+ ויעש בצלאל את הארון, השרון שאמרתי לפניו שירה על ידי משה, דכתיב +שמות ט"ו+ אז ישיר משה ובני ישראל, ד"א אני חבצלת השרון, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצלן של מצרים, ולשעה קלה כנסני הקדוש ברוך הוא לרעמסס, והרטבתי מעשים טובים כשושנה, ואמרתי לפניו את השירה, שנאמר (ישעיה ל') השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ד"א אני חבצלת השרון, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצלו של ים, ולשעה קלה...]  

          

                                                         

ממגדיר הצמחים של זהרי

                    

יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם [שיחות עם ישראל פיבקו על שיר השירים רבה]

עכשיו אנחנו בסוף השיחות על המדרשים על "עֵינַיִךְ יוֹנִים". אף על פי שהמדרשים  מבהירים עוד ועוד את "עֵינַיִךְ יוֹנִים", ממשיכה המטאפורה של שיר השירים גם לעמוד במִסְתוֹריוּתָהּ, לעצמה במסתוריוּת השירה, לא מבקשת להיות מובהרת. 

בשיחות שלנו אנחנו יכולים לראות את אי-ההבהרה ואת ההבהרה, ונדמה שגם המדרשים עצמם רואים זאת. 

ובסוף השיחות האלה שוב עניין ישראל ומצרַיִם, "מה יונה זו שוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה, כך ישראל, הה"ד (הושע י"א) יחרדו כצפור ממצרים", "ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת, ...זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא של ישראל", והצורך לשאול על ישראל שנשלחו למצרַיִם למה הם צריכים לחזור, ועל שיהיו שונים כשיחזרו, עם ידיעה של מצרַיִם, ועל שיהיו שבויים כמו היוֹנִים כשיחזרו לארץ ישראל, שבויים שאלֹהים יכול לשלוח שוב, ואילו במצרים הם חופשיים. 

והצורך לראות את הלידה וההוֹלָדָה ביחסי ישראל ומצרַיִם, שהם בהגר המצריה שילדה בן לאברהם, וב"אשר לא ידע את יוסף", ובילדיו של יוסף שילדה אִשה מצריה, ובכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ובמיַלדות העבריות, שלא הרגו את הילדים כי ראו את אלהים, וב"כן ירבה וכן יפרוץ", וכשהמדרש אומר "ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת", הוא אומר יש קשר בין כל בני ישראל העֲבָדִים במצרַיִם לאִשה אחת. כל בני ישראל כעבדים, הנהיים עַם, יוצאים מאִשה אחת. וכך כל מושג העם כאן קשור באִשה אחת.  

וכך "כי עבד היית בארץ מצרים" גם אומר נשלחתם למצרַיִם כדי להיות עַם, אבל רק אחרי שתהיו עבדים. כי עם ישראל צריך להיות עם וגם ההיפך מעם.

ומשה שקול כנגדם, כנגד ששים ריבוא, כי היה נציג המלכים ונציג העבדים. 

נדמה שהמדרשים מתרחקים מתמונת "עיניך יונים" של השירה, אבל בעצם כמעט כמו השירה הם יוצרים דימויים, וכמעט כמו דימוּיֵי השירה הדימויים האלה הם בעלי הֶגְיוֹנָם שלהם, והמדרשים מתבוננים ב"עיניך יונים", בעומקי "עיניך יונים", מתוך הֶגיונם, כמעט כעולם המתבונן בעולם קרוב לו מאד.  

[, מה יונה זו שוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה, כך ישראל, הה"ד (הושע י"א) יחרדו כצפור ממצרים, זה דור המדבר, וכיונה מארץ אשור, אלו עשרת השבטים, אלו ואלו והושבתים על בתיהם נאם ה', רבי אומר יש מין יונה שמאכילים אותה וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה, כך בשעה שהזקן יושב ודורש הרבה גרים מתגיירים באותה שעה כגון יתרו הוא שמע ואתא, רחב שמעה ואתיא, אף בחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו באותה שעה, מה טעם (ישעיה כ"ט) כי בראותו ילדיו, מה כתיב בתריה (שם /ישעיהו כ"ט/) וידעו תועי רוח. 

ג רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור, בקש לעוררן אמר ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת, והיה שם תלמיד אחד ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו אמר ליה מאן הות כן, אמר ליה זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא של ישראל, הה"ד (שמות ט"ו) אז ישיר משה ובני ישראל (במדבר א') ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה, (דברים ל"ד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. ]   

[ברישום של ליאונרדו דה וינצי וב Campbell's Soup Cans , Andy Warhol הדימויים, הדומים הלא-חיים, במסתוריוּת האמנוּת, שכמו כל דימויי האמנות לא מבקשים להיות מובהרים.]

                                                                 

ליאונרדו דה וינצ׳י

                                                                    

Campbell's Soup Cans  Andy Warhol1962

                                                            

הִתנגדוּת לְסִפּוּר-עלילה

 

ההִתנגדוּת לְסיפוּר-עלילה בַסיפוּר הקצר היא מן התֹּהוּ שלו, שאין בו המַיִם המובדלים והיָמים וסֵדֶר היָמים וסוֹפֵיהם והתוֹלָדות, והיא אי-הרצון בעלילוֹת דברים גמורים, ואי-הרצון לראות כי טוב, 

והסיפור הקצר עצמו נמשך אל התֹּהוּ, הרובץ שם תמיד, ונחרד בגלל התֹּהוּ, כאילו שם גם האַיִן, וגם נמשך אל סיפוּר העלילה הגמור, אל התולָדות השלמות הגמורות, ולפעמים נחרד גם בגללם, כי הם עלולים להיות חורבנו, 

ותמיד הוא נרעד על סִפֵּי התֹּהוּ והעלילוֹת הגמורות, על סִפֵּי המַיִם הלא מובדלים והמים המובדלים. 

ואני, הנמשכת אליו כל כך, בעצם נמשכת אל הרַעַד הזה שלו.      

"עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים", ושוב גם החרבַת יופי [שיחות עם ישראל פיבקו על שיר השירים רבה]

הרי המדרש אומר "מה יונה זו משעה שמַכֶּרֶת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר, כך ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר", ובעצם אומר כמעט מפליא מה שהיא עושה, כי האחרים ממירים, ויש בזה גם גנאי, לישראל, כי אם כל העולם שנבראו בצֶלֶם אלֹהים ממירים למה ישראל לא ממירים. כאילו הם הפוכים מטבעם של בני האדם, ובעצם הפוכים מצֶלֶם אלֹהים. וזה אומר גם שטבעו של אלֹהים להמיר. 

ודיברנו בשיחה שלנו גם על בחירה של בן זוג שהיא גם ויתור על חופש הבחירה, וישראל אמר היא יצירת ממד של גורל. 

שוב החרבַת יְפִי תמוּנה שבשיר השירים בגלל צורֶך החתירה אל כל מעמקֵי התמונה. 

וגם במדרש "מה יונה זו אף על פי שאַת נוטל גוזליה מתחתיה אין מנַחַת שובכה לעולם, כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלש רְגָלִים בשנה" נחרב יפי התמונה שב"עיניך יונים", כי ליונה נשאר טעם המקום גם בלי הגוזלים, היא נאמנה יותר למקום, ובישראל לא בטלו שלוש רגלים אף על פי שעליה לרגל היא בשביל להקריב קורבנות, ובלי בית המקדש אפשר להקריב בכל מקום, וגם לא בארץ ישראל, אמר ישראל, והמדרש אומר אתם לא צריכים את בית המקדש. וזה הפוך מהיונה כי היא שומרת על מקום מסוים. המדרש עצמו מחריב גם את הנמשל שלו. 

[ומשהו אחר. "ותתעורר היונה ‏

ותצא אל מרפסת שובכע ועב קטנה התלקחה והגירה מקלחות, טיפות גדולות וכבדות ‏

מתגלגלות וזולגות בכל מקום ‏

ורווח לה מעט 

ושקטה". 

אלו שורות הסיום של "מקורות היונה במגפה" של גלעד חי. 

יונה אחרת, נוגעת ללבי, כמעט חושבת על מֵי המבול אבל מַיִם אחרים יש לה עכשיו, וחותרת אל מעמקיה שלה עצמה, כי היא אמנוּת.]  

 [ (טו) הִנָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י הִנָּ֥ךְ יָפָ֖ה עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים 

״...מה יונה זו משעה שמַכֶּרֶת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר, כך ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר, מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת את קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה, כך הן ג' שורות של תלמידי חכמים כשהן יושבין לפניהם, כל אחד ואחד מכיר את מקומו, מה יונה זו אף על פי שאַת נוטל גוזליה מתחתיה אין מנַחַת שובכה לעולם, כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלש רגלים בשנה,״]

                                                           

עֵינַיִךְ יוֹנִים. הֵן יוֹנִים. [שיחות עם ישראל פיבקו על שיר השירים רבה]

 

לא עיניך כיונים אלא עיניך יונים, הן יונים, והרי מטאפורות יוצרות עֻבְדוֹת חדשות שהן רק שלהן, כמין מציאוּת רק שלהן, בצירופי שְֹדוֹת המשמעוּת השונים, וכך, המדרש יכול לומר עיניך הן סנהדרין [ולא עיניך כסנהדרין], ולהיות כמציג עובדות במגעֵי שְֹדוֹת משמעות זה בזה. ובשיחה שלנו אמר ישראל הסנהדרין מזכירים את היונה אצל נוח שהעבירה אינפורמציה הלוך ושוב, כי הסנהדרין הם אוניברסליוּת של שִבעים אומות עולם וישראל יחד. והמדרש אומר ש"עיניך יונים"  כמו אומר עיניך שִבעים יונים. 

ואחרי כן מה היונה הזאת תמה, מה יונה זאת מצויינת, מה יונה זו צנועה, מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה, מה יונה זו מכפרת על העוונות, ודמיון תכונותיה של היונה לתכונותיהם של ישראל, ונדמה שהם כולם מושכים אליהם משהו מיכולתה של המטאפורה "עיניך יונים".  

ודיברנו על ישראל נאים בהילוכן כשהן עולין לפעמי רגלים, כי המדרש הזה רואה בעבודת בית המקדש תמימות. באמונה באלֹהים יש תמימות. וההליכה שלהם היא כמו אינסופית כי בבית המקדש יש אינסופיוּת, אמר ישראל, ההליכה אינסופית ולכן היא נאה.

ולמה היונה מצוינת. כי היא היחידה שהלכה וחזרה עם הידיעה. ועזרה לנֹח לצאת מהתבה כי הוא לא רצה לצאת, אמר ישראל. 

ולא ידענו במה יונה זו צנועה ובמה ישראל צנועים. כי המדרש כאן לא יודע במה היא צנועה ובמה הם צנועים. 

ומה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה, כך ישראל, שנאמר (תהלים מ"ד) כי עליך הורגֵנו כל היום, הזכיר לנו את אברהם שהיה מוכן לקבל עליו את אלֹהים ולשחוט את בנו, ועד סוף התנ"ך הרצון של ישראל לקבל את אלֹהים, הקבלה שלו על עצמם, תמיד מוכנים לשחיטה של עצמם, והרי אלֹהים רוצה קרבנות אדם. וכבר ב"כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה", ביראת אלֹהים, יש ראיית הנורא שבאלֹהים. 

וישראל מכפרים על האומות אומר שישראל מוקרבים למען האומות. לא כהרג של אדם יחיד אלא כממלכת כֹהנים וגוי קדוש, מתווכים בין האומות והקב"ה, אמר ישראל, ויש להם אחריות על כל האומות. 

והמשכנו אחר כך אל "מה יונה זו משעה שמַכֶּרֶת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר...", ושאלנו על הבחירה האחת הזאת שיש בה ביטול אפשרות הבחירה. 

[[(טו) הִנָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י הִנָּ֥ךְ יָפָ֖ה עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים    

ב עיניך יונים, עיניך הן סנהדרין שהם עינים לעדה הה"ד (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה, רמ"ח איברים יש באדם, וכלם אינן הולכים וחוזרים אלא אחר העינים, כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם, יונים, מה היונה הזאת תמה, כך ישראל נאים בהילוכן כשהן עולין לפעמי רגלים, מה יונה זאת מצויינת, כך ישראל מצויינין בתגלחת במילה בציצית, מה יונה זו צנועה, כך ישראל צנועים, מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה, כך ישראל, שנאמר (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום, מה יונה זו מכפרת על העונות, כך ישראל מכפרים על האומות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג כנגד שבעים אומות שלא יצדה העולם מהם, הה"ד (שם /תהלים/ קט) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה, מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר, כך ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר, מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת את קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה, כך הן ג' שורות של תלמידי חכמים כשהן יושבין לפניהם, כל אחד ואחד מכיר את מקומו, מה יונה זו אף על פי שאת נוטל גוזליה מתחתיה אין מנחת שובכה לעולם, כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלש רגלים בשנה, מה יונה זו מחדשת בכל חדש וחדש גרן, כך ישראל מחדשין בכל חדש תורה ומעשים טובים, מה יונה זו שוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה, כך ישראל, הה"ד (הושע י"א) יחרדו כצפור ממצרים, זה דור המדבר, וכיונה מארץ אשור, אלו עשרת השבטים, אלו ואלו והושבתים על בתיהם נאם ה', רבי אומר יש מין יונה שמאכילים אותה וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה, כך בשעה שהזקן יושב ודורש הרבה גרים מתגיירים באותה שעה כגון יתרו הוא שמע ואתא, רחב שמעה ואתיא, אף בחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו באותה שעה, מה טעם (ישעיה כ"ט) כי בראותו ילדיו, מה כתיב בתריה (שם /ישעיהו כ"ט/) וידעו תועי רוח. ]