בתחילת השיחה הפתעַת ההשוואה של קֹהלת לנִמרוד, שראשית ממלכתו בשִנער והיה מהדור שהתריס מול אלֹהים במגדל בבל, ורִשעוּתו היתה הרִשעוּת של מגדל בבל, והרִשעוּת היתה העִרעוּר בתוך העולם, ואיך יכול הרשע, שבהגדה הוא שווה לחכם, להיות כסיל, אמר ישראל, ובכל זאת כמקרה הכסיל חייב להיות אצל קֹהלת ואצל נמרוד בתוך ההשוואה שלהם כאן במדרש, כמלכים, ושניהם חייבים ללכת בחושך, שהוא הכרח המציאוּת, וזה מת וזה מת, אי יכולתם שווה, והיא בבית המקדש ובמגדל בבל, ששניהם נחרבו, שניהם לא קידמו את העולם, אמר.
ובהמשך השיחה עניין ״למה מסרתי נפשי על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא״, כי כאן על קדושת שמו, לא עליו, והקדושה של שמו היא הדרך שבה הוא מתגלֶה, וכל שֵם שלו הוא התגלוּת תופעה אחרת שלו, והשם הקב״ה הוא המצאה של חז״ל, וקדושת שמו היא קדושת שמו שהם המציאו, אמר ישראל, וברוך הוא, כלומר אפשר לברך אותו, כלומר יש לו חיסרון, והחיסרון הוא מפני שהוא לא נמצא בעולם, הוא יצא ממנו ביום השביעי, והוא כבר לא בורא, כבר לא קובע את דרכי הטבע בעולם. וראינו ב״אמרתי אין אלוה כמוהו בעליונים ובתחתונים״ כי יש אלֹהים אחרים גם בעליונים [אין כמוהו אבל יש אחר], וכי מסרתי נפשי הוא נלחמתי על כוחו של אלֹהים גם בעליונים, וזה לא הספיק, ועוד חזרתי ואמרתי כי אין זיכרון לחכם עם הכסיל לעולם, הייתי צריך להִלחם גם על הזיכרון. שהוא יכולת האדם להבין את קדושת שמו, את העולם, אמר ישראל, הכל תלוי בזיכרון של האדם. והכל נשכח. גם הקב״ה נשכח. ולכן גם מסירת הנפש על קדושת שמו של האל היא הֶבֶל.
ואחרי כן היינו צריכים להמשיך אל ״...זכור למעשה נמרוד...״, ולהמשיך לזכור את ראשית נִמרוד, ״וּבְנֵי, חָם--כּוּשׁ וּמִצְרַיִם, וּפוּט וּכְנָעַן. ז וּבְנֵי כוּשׁ--סְבָא וַחֲוִילָה, וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא; וּבְנֵי רַעְמָה, שְׁבָא וּדְדָן. ח וְכוּשׁ, יָלַד אֶת-נִמְרֹד; הוּא הֵחֵל, לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ. ט הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה. י וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל, וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה, בְּאֶרֶץ, שִׁנְעָר.״, עִם היותו לִפְנֵי יְהוָה.
[קהלת רבה (וילנא) פרשה ב
א [טו] ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני וגו', אני נקראתי מלך ונמרוד הרשע נקרא מלך, זה מת וזה מת א"כ ולמה חכמתי אני אז יותר, למה מסרתי נפשי על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא והזהרתי ואמרתי אין אלוה כמוהו בעליונים ובתחתונים, ועוד חזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם הכל נשכח, למה דכיוָן דישראל נכנסין לידי צרה הן אומרים (שמות ל"ב) זכור
לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו', שמא או"ה (אומות העולם) אומרים זכור למעשה נמרוד הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל.]
