יום רביעי, 11 בנובמבר 2020

אַל־תִּרְא֙וּנִי֙ שֶׁאֲנִ֣י שְׁחַרְחֹ֔רֶת. אבל הם רואים [שיחות עם ישראל פיבקו על שיר השירים רבה].

 

היא כעֶבֶד שהלשינו אותו אל אדוניו, כי הנביאים הלשינו עליה לאלֹהים, והיא שחרחורת כי יש בה גם עבודה זרה, ראינו במדרשים האומרים "כך אמרה כנסת ישראל לנביאים אל תראוני בשחרחרותי...", ו"...ישראל למלחמת מדיָן היו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה והיה אחד מהן מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה והיא אומרת להם אין אנו מבריותיו של הקדוש ברוך הוא שאתם עושים לנו כן", 

ו"שהיה לו /לה/ שפחה כושית שירדה למלאת מן העין היא וחברתה אמרה לחברתה חברתי למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה, אמרה לה למה בשביל שראה ידיה מפוחמות...", וגם "ישראל אומרים לאומות העולם נאמר לכם למה אנו דומין לבן מלכים שיצא למִדברה של עיר וקפחתו החמה על ראשו ונתכרכמו פניו נכנס למדינה במעט מים ומעט מרחץ מן המרחציות נתלבן גופו וחזר ליופיו כמו שהיה, כך אנו אם שִמְשָהּ של עבודת כוכבים שזפתנו, אבל אתם שזופים ממעי אמכם עד שאתם...". 

ראינו במדרשים שישראל אומרים לנביאים אל תַראו דבר רע שיש בנו, אל תלשינו עלינו לאלֹהים. כי התפקיד שלכם, הנביאים, הוא להגן עלינו. אבל משה אמר על ישראל שמעו נא המורים, וישעיהו אמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. הנביאים ראוה בשחרחרותה. הנביאים הלשינו עליה. 

וראינו בהם שישראל היו מפחמים פניה של המדיָנית ומפרקים נזמיה כדי לא לראות עבודה זרה שבה, והיא אומרת אלֹהים שלנו משותף, והם מסכימים בעצם לשיתוף של אלֹהים כך, במעשה הזימה של בעל פעוֹר. 

וכשהאשה הכושית כאן, שכולה מפוחמת ושחורה ממעי אִמה, אומרת שאדונה יקח אותה לאשה, היא בעצם אומרת שאדונה, המלך, יקח לאשה את זו שכולה עבודה זרה. 

ובן מלכים שיצא למדברה של עיר, וקפחתו החמה על ראשו ונכנס למדינה והתרחץ ונתלבן וחזר לאופיו, כי כדי להכיר את כל העיר עם המדבר שלה הוא חייב להיות שחור. כך אנו אם שִמְשָהּ של עבודה זרה שזפתנו, אומרים כאן ישראל, אבל אצל אומות העולם זה טבעם ממעי אמם, לא בחרו בזה, זאת המציאות. ואנחנו, ישראל, כמו בן המלך שחיָב להיות בעיר הזאת ובמדבר שלה, במלכותו. אנחנו צריכים להיות שותפים בעבודה זרה, וגם להתנקות ממנה, אומרים ישראל, מפני שאנחנו הבנים של המלך, אלֹהים, שאחראי על המדינה כולה. והשמש כאן היא עבודה זרה. מי שמסתכל על המציאוּת רואה עבודה זרה ולא רואה אל אחד. 

וכך, ב"אל תִראוני שאני שחרחורת" היא אומרת להם אל תִראוני, אבל הם מוכרחים לראות. 


[על שִכְבוֹת הפחם ב"המהגרים" של זבאלד. 

זמן רב היו בעינַי תיאורי שכבות הפחם ואבק הפחם הרבות הנערמות בציוּרים ועל רצפת הסטודיו של מקס פרבר הפרזה גדולה, ניסיון מופרז להציג את שכבות הפחם ואבק הפחם כמתאחדות כמעט עם דמותו של הציָר וסִבלו, אבל הן גם מין דבר מנייריסטי, והן לא רק הפרזת הסגנון אלא גם הפרזת מקומו של הכותב והיוצר את אותו סגנון. ונדמה לי שברגעי המנייריזם האלה זבאלד הוא קצת כמו אלה שהיו מפחמים את פניה של אותה מדיָנית כדי לא לראות את העבודה הזרה שבה. הוא כמפחם חלק מן היצירה שלו עצמו כדי לא לראות את הקושי הגדול העומד מולו –  הבנת סיבות הציוּר עצמו

"...היתה הרצפה מכוסה בתערובת בלולה באבקת פחם שכבר התקשתה ונקרשה במידה רבה...פרבר טען שזו התוצאה האמיתית של מאמציו הנמשכים וההוכחה הברורה לכישלונם. ...הרישום הזה והמסע על פני הנייר העבה דמוי העור, כמו גם הטשטוש המתמיד של מה שנרשם בעזרת אחד מסמרטוטי הצמר שהפחם נספג בהם לגמרי, היה בעצם ייצוּר אבק מתמשך". המהגרים, וו. ג. זבאלד. תרגום: מיכל הלוי] 





[שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א

"א [ו] אל תראני שאני שחרחורת, רבי סימון פתח (משלי ל) אל תלשן עבד אל אדוניו נקראו ישראל עבדים שנאמר (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים, ונקראו הנביאים עבדים שנאמר (עמוס ג) כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, כך אמרה כנסת ישראל לנביאים אל תראוני בשחרחרותי, אין לך שמח בבני יותר ממשה ועל ידי שאמר (במדבר כ) שמעו נא המורים נגזר עליו שלא יכנס לארץ, ד"א אין לך שמח בבני יותר מישעיהו ועל ידי שאמר (ישעיה ו) ובתוך עם טמא שפתים אנכי


ג ר' יצחק פתר קרייה במלחמת מדין, את מוצא בשעה שהלכו ישראל למלחמת מדין היו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה והיה אחד מהן מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה והיא אומרת להם אין אנו מבריותיו של הקדוש ברוך הוא שאתם עושים לנו כן, והיו ישראל אומרים להם לא דייכם שנטלנו שלנו מתחת ידיכם הה"ד (במדבר "כה) ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש, ר' איבו אמר באיזה חטא ויצמדו לבעל פעור, ואמר רבי יצחק מעשה בקרתנית אחת שהיה לו /לה/ שפחה כושית שירדה למלאת מן העין היא וחברתה אמרה לחברתה חברתי למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה, אמרה לה למה בשביל שראה ידיה מפוחמות, אמרה לה אי שוטה שבעולם ישמעו אזניך מה שפיך מדבר ומה אם אשתו שהיא חביבה עליו ביותר את אומרת מפני שראה ידיה מפוחמות שעה אחת רוצה לגרשה, את שכלך מפוחמת ושחורה ממעי אמך כל ימיך עאכ"ו, כך לפי שאומות העולם מונין לישראל ואומרים אומה זו המירו כבודם שנאמר (תהלים קו) וימירו את כבודם, אומרים להם ישראל ומה אם אנו לשעה כך נתחייבנו אתם עאכ"ו, ועוד ישראל אומרים לאומות העולם נאמר לכם למה אנו דומין לבן מלכים שיצא למדברה של עיר וקפחתו החמה על ראשו ונתכרכמו פניו נכנס למדינה במעט מים ומעט מרחץ מן המרחציות נתלבן גופו וחזר ליופיו כמו שהיה, כך אנו אם שמשה של עבודת כוכבים שזפתנו, אבל אתם שזופים ממעי אמכם עד שאתם..."] 


                                                     



אין תגובות:

פרסום תגובה