...האסוציאציות, הוא כתב עוד, אף על פי שנדמה שהן עשירות כל כך ומפתיעות, הרי הן כמעט מובנות מאליהן. והן פתייניוֹת כמעט כמו הסירנות, ואנו, בתשוקתנו אל המחשבות העשירות, הרחוקות, מאמינים להן. אחרי כן, כשנדמה לנו שהן כמעט קַלּוֹת-דעת, ומטעות אותנו, אנו נמלטים לזמן מה אל בדידוּתנו.
והרי פיתתה אותי כל כך האסוציאציה המטרידה החולפת בתוך המחשבה על הציוּרים בנושא קַיִן והבל ועל "מדֵיאה עומדת להרוג את ילדיה" של דלקרואה, כי מדֵיאה המתוארת, העושה את המעשה שכמעט אין דומה לו, כבר כמעט דָמתה לרוצחים האחרים, שבהם גם קין, וכאילו היתה מנסה לשאת למעננו את ידיעת הרצח, כולו, ואחרי כן ראיתי שהאסוציאציה כמעט מכחידה את הידיעה העדינה שלנו.
והייתי צריך להבדיל בין מדֵיאה וקין, כדי לחזור אל כמעט-הידיעה על קין, אל עדינותה, עם כמעט הבֶּהָלָה של הֶרֶג הֶבֶל והכמיהה אל קין, בלי חֶבְרַת האסוציאציה. הידיעה העדינה לבדה.
וכמעט לא הופתעתי מכך שציוּרים מסוימים בנושא הבל וקין נמלטים מן הכמעט-ידיעה, בעדינותה, ואפילו ציור "האבל הראשון [אדם וחוה מתאבלים על הבל בנם]" נמלט, והוא בן דמות של הפייטה כדי למצוא ידיעה ברורה, שלֵמה, המובטחת לו על ידי מותו של יֵשוּ, כי הידיעה על מות ישו שלֵמה בעיניו, וכאילו אין לו עוד היסוס וספק בראייתו את ההֶרֶג והמוות.
[כך הוא גם יכול להציג את דמות חוה המתאבלת כדמות אִשה בת זמנו של הצייר, מוכרת מאד, ברורה מאד, עם העורף הענוג, ועם האצבעות הדקות, כמעט כמו תמיד.]
The First Mourning (in French Premier Deuil) is an oil on canvas painted in 1888 by William-Adolphe Bouguereau
האבל הראשון [אדם וחוה מתאבלים על הבל בנם]
Eugène Delacroix - Medea about to Kill her Children
דלקרואה. מדיאה עומדת להרוג את ילדיה.
מיכלאנג׳לו. פייטה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה