״וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ-רָעָה מֵאֵת יְהוָה״ [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו]
האם ביטוי צַעַר עמוק או הפרזה במִלים ״אַשְׂחֶ֣ה בְכָל־לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה״ [שאחריהן צוֹרְרָי,כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן, כָּל־אֹיְבָי], ואולי הפרזַת השירה כי השירה צריכה להפריז. וישראל אמר יש פה ביטוי לכל מהלך חייו של דָּוִד ואיפה הוא יכול לומר את הדבר הזה, ואיפה הפחד הגדול שלו, והרי אמר עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד בְּיַד שָׁאוּל, אבל חשבנו גם על חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי כִּי-הֲבֵאתֶם אֶת-זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי שאמר אכיש, וישראל הזכיר את המדרש השואל למה אכיש קיבל את דוד שהרג את גליָת, ובמדרש דוד מבין שהוא יכול להשתגע, וזה פחד גדול, אבל בעצם כמעט ראה זאת כבר במפגש עם שאול שבִעֲתַתּוּ רוּחַ-רָעָה מֵאֵת יְהוָה, הרוח הזאת מאת יְהוָה, ואולי ההפרזה כאן בתהִלים היא בגלל הפחד הגדול של דוד.
[בראש השנה במשחק השחמט עם מיכאל הקטן חשבנו שוב על חולשת המלך, שרַבִּים אויביו הרוצים להורגו. חשבתי אחרי כן גם על ״שבִעֲתַתּוּ רוּחַ-רָעָה מֵאֵת יְהוָה״, חשבתי על מין הכרח אוֹיְבֵי המלך, על יְהֹוָה כאויב המלך, על כמין הכרח רוח רעה מבעתת אצל המלך, שפחדָיו רַבּים.]
תהִלים ו: ז) יָגַ֤עְתִּי׀ בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה בְכָל־לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה
שמואל א: וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ-רָעָה, מֵאֵת יְהוָה.
טו וַיֹּאמֶר אָכִישׁ, אֶל-עֲבָדָיו: הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ, לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי. טז חֲסַר מְשֻׁגָּעִים, אָנִי, כִּי-הֲבֵאתֶם אֶת-זֶה, לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי; הֲזֶה, יָבוֹא אֶל-בֵּיתִי.
א וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-לִבּוֹ, עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם-אֶחָד בְּיַד-שָׁאוּל; אֵין-לִי טוֹב כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְנוֹאַשׁ מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְבַקְשֵׁנִי עוֹד בְּכָל-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וְנִמְלַטְתִּי, מִיָּדוֹ. בוַיָּקָם דָּוִד--וַיַּעֲבֹר הוּא, וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ: אֶל-אָכִישׁ בֶּן-מָעוֹךְ, מֶלֶךְ גַּת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה