כי אין במוות זֵכֶר אלֹהים [שיחות על תהלים עם ישראל פיבקו]

 

כי אין במוות זֵכֶר אלֹהים [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו]

התחלנו בעניין השְאוֹל, ובתנ״ך לרדת שְאוֹלָה הוא למות, ודיברנו על ההריגה של הֶבֶל כי בה היתה ירידת הדם אל האדמה, וישראל אמר זאת פעם ראשונה שהדם יוצא מן הגוף וזאת הפתעה גם לאלֹהים. ואין ירידה שאולה אצל הריגת הבל. ואחרי כן המִלה שְאוֹל  מראה ידיעה של מוות וירידה.

וכאן בתהִלים, ״בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה־לָּֽךְ״, אמר ישראל, כבר יש התנגדוּת למיתוסים שבהם השאול הוא דבר אחר. ו״בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה־לָּֽךְ״ אומר שאלֹהים לא קשור כלל לשאול, כי אין חיים אחרי המוות, ולאלֹהים אין עניין כאן במה שאפשר לחשוב על חיים אחרי המוות. 

והמשכנו אל ״כִּ֤י אֵ֣ין בַּמָּ֣וֶת זִכְרֶ֑ךָ״, המלים החזקות האומרות שבמוות מֵת גם הזיכרון של אלֹהים. והיחס לאלֹהים הוא רק כשיש חיים. 

 

ו) כִּ֤י אֵ֣ין בַּמָּ֣וֶת זִכְרֶ֑ךָ בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה־לָּֽךְ: 

 

 

[בראשית לז: וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים.  לה וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל-בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר, כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה; וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ, אָבִיו.  לו וְהַמְּדָנִים--מָכְרוּ אֹתוֹ, אֶל-מִצְרָיִם:  לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה,

בראשית מב: וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה].