קצת כמו החבצלת שבתוך הפסוק, המושכת את הלב כחבצלת הפורחת לבדה בחולות החוף, כך "אני היא" ו"שעשיתי לו צֵל" ו"צִלָּן של מצרַיִם" בתוך המדרשים מושכים את הלב ואת המחשבה ואת כמעט הפליאה.
דיברנו על "אני היא" שאמרה כנסת ישראל, כי היא אמרה אני החבצלת וגם אמרה שנֵי שמותיה, כאני ויהוה ב"אני יהוה אשר הוצאתיך", ועל הצל, כי אמרה שעשתה לו, לאלֹהים, צל, ובעצם, אמרה שהיא עשתה את הצל של אלֹהים. והצל שהיא עשתה הוא במעשה הארון של בצלאל, רק בארון יש צל אלֹהים. ויש בארון כרובים, האל דרך הצורה, והכרובים אומרים ההיפך מלֹא תעשה לך פסל שבלוחות הברית, והצל של אלֹהים נמצא גם בדבר הגשמי ביותר.
ועל הצל בדבר אחר, "אני חבצלת השרון, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצִלן של מצרים, ולשעה קלה כנסני הקדוש ברוך הוא לרעמסס, והרטבתי מעשים טובים כשושנה", הרי היתה חבויה בצִלן של מצרים, בצל הגדול של מצרים, שמכיל גם את ישראל, והאִם הפסיקה להיות עצמה, כי היא עצמה כבר לא עושה צל. וגם אלֹהים לא ראה אותה כשהיתה חבויה. לא ראה את ישראל במצרים. כי לאלֹהים היה חשוב יותר הצל של מצרים. ורק לשעה קלה אלֹהים כנס אותה, את ישראל, אליו.
וחשבנו שכאן במדרש היא חביבה גם על מצרַיִם, ושאלנו על הרטבתי מעשים טובים כשושנה, כי לא ברור בו מהם המעשים הטובים שהיא לִבְלְבָה.
ואחרי כן, עוד צל של אחרים במדרשים האחרים.
כשחיפשתי את הגדָרוֹת חבצלת ושושנה נזכרתי בדומים ובשונים שבצמחים, במשפחות ובזַנים, והשוויתי את מעשי המדרשים למעשי הצמחים. כי המדרשים מתרחקים אל צורותיהם שלהם ונשארים קרובים לפסוקים מן המקרא, שונים ודומים.
[שיר השירים פרק ב פסוק א – ב (א) אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שֽׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים: (ב) כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת:
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב
א [א] אני חבצלת השרון, אמרה כנסת ישראל אני היא וחביבה אני, אני שחבבני הקדוש ברוך הוא משבעים אומות, חבצלת השרון, שעשיתי לו צל על ידי בצלאל, דכתיב +שמות ל"ז+ ויעש בצלאל את הארון, השרון שאמרתי לפניו שירה על ידי משה, דכתיב +שמות ט"ו+ אז ישיר משה ובני ישראל, ד"א אני חבצלת השרון, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצלן של מצרים, ולשעה קלה כנסני הקדוש ברוך הוא לרעמסס, והרטבתי מעשים טובים כשושנה, ואמרתי לפניו את השירה, שנאמר (ישעיה ל') השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ד"א אני חבצלת השרון, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצלו של ים, ולשעה קלה...]
 |
| ממגדיר הצמחים של זהרי |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה