יום חמישי, 24 בדצמבר 2020

צורת-לֵב, ג'ים דיין, אמנוּת-פוֹפ וציורֵי-פרחים [2]

 

כמעט הופתענו כשמצאנו אבן בצורַת לֵב על שפת-הים אבל יכולנו לחשוב שהסיכוי שהים יִשחק מדי פעם איזו אבן לצורת-לב גדול יותר מהסיכוי שצורת-הלב הפשוטה הזאת תצליח להתרחב עוד בתודעתנו, ואחר-כך היא בעיקר הזכירה לי את עניין ציורֵי הלבבות של ג'ים דיין, שהמשיך להטריד אותי, כי כמו האבן הזאת הם לא הצליחו, בעינַי, להתרחב אל גודל הרעיון, אל רעיון חדש, אולי מפני שבעצם לא היתה בהם המחשבה השלמה של אמנוּת-הפוֹפ, של הבעַת המוכָר  והנָדוֹש [והמוצג גם באופן אירוני] ושל המועלה כמעט לדרגת תמונות האֵלים בעת ובעונה אחת, אלא התגברו בהם הרצונות האחרים, כגון הרצון ליופי, שהתגלה במלואו בציורֵי הפרחים שלו, שבהם לא היתה סַכָּנַת דַּלוּת [האובייקט] אלא היתה כבר סכנַת היופי, ובעצם, בעיקר סכנַת ההשֹגה הקַּלָּה של היופי, ובעינַי האמנוּת שלו לא נזהרה לגמרי מפני סכנַת ההשֹגה הקלה, ואולי זה הדבר העיקרי המטריד גם בציורֵי הלבבות, ואף על פי שבציורֵי הפרחים שלו נראית היטב סכנַת היופי הקל, מצטברת וּגְדֵלָה בהם איזו כמיהה אישית מאד, שרק רפרפה מעט בתוך אמנוּת הפופ שעשה, כמיהה להתפשטוּת, לָריבוי הצומח וגָדֵל, וזה אולי מסביר משהו בעניין דַלּוּת ציורֵי הלבבות, כי היתה בהם לא רק הפשטוּת של צורת-הלב אלא גם השחיקה הרבה שלה מלכתחילה, בתודעה שלפני הציוּרים, בלי היכולת להתרחב עוד, עד שהיא לא יכלה לעשות בתוך האמנוּת מה שעשו הצוּרוֹת של הדגלים, של המטרות, של קופסאות המרק ושל שאר החפצים, ושעשתה לפניהן תחנת הדלק המצוירת של אדוארד הופר, שהופיעה לפתע כמבודדת, כרעיון חדש, כמעט זוהֵר.  


[האבנים שהים שוחק אינן קשורות לאמנוּת, כמובן, אלא נדמה לרגעים שהן שומרות בתוכן משהו מהשראַת גודלו של הים וממעמקיו]. 


                                                       

© Jim Dine
Abyss of The Good Soldier (for Harry W.), 2010
acrylic, charcoal and sand on linen
9'-1/8" x 9'-3/8" (274.6 cm x 275.3 cm)

                                                                        



The heart 1981 jim Dine


אין תגובות:

פרסום תגובה