נַחַת ואי-נחת ב"נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים" גילו לנו המדרשים, כי אפילו ב"נָאו֤וּ" לא תוכל להיות רק נחת, ובמדרשים עצמם תמיד גם אי-נַחַת, והם מרעידים את סביבותיהם, והם דומים קצת לשירה, שמסעירה את העולם, כאילו בעל כורחה, כי היא כתמונה, שהיא לא הטבע, ולא הטִבעי, אלא המופשט, הלא-מוחשי, ואף על פי שהיא כדומָה לטבע ולטבעי היא גם הניגוד שלהם.
והמדרשים, הם כדוֹמִים וכניגוּד, ובעצם הם כבר ראו את הניגוד בפסוק עצמו שבשיר השירים. הם כבר ראו את שיר השירים עצמו כמסעיר את העולם.
וכך, במדרשים, נאוו לחייך בתורים אלו הרבנין, ודבר אחר, בשעה שמייללין ההלכה אלו עם אלו, וכן צוארך בחרוזים אלו שבעים סנהדרין, והתלמידים שחוזרין צואריהם לשמוע דברי תורה כאדם שלא שמע דברי תורה מימיו, ועוד דבר אחר, בשעה שהיו חורזים בדברי תורה ומדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים, ועוד דבר אחר, אלו פרשותיה של תורה שהן חרוזות זו בזו ומושכות זו בזו ומדלגות זו מזו ודומות זו לזו וקרובות זו לזו, ומראות גם את אי-הנחת שבחרוזים כשהן חורזות את עניין בנות צלפחד שנסתלק משה מדינן ואת עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ.
ובשיחה שלנו דיברנו על היְלָלוֹת בהלכה שהן בגלל אי-בהירות חוזרת מול המציאוּת המשתנָה. בהלכה מייללים כי לא יודעים הכֹּל, כי לא הכל פסוּק כבר, אמר ישראל. ודיברנו על שבעים סנהדרין כאן, שהם שבעים סנהדריות, כאילו החוכמה האינסופית בעולם. לא רק חוכמה אלא גם תורה של כל האומות, זאת אומרת כל תורות העולם קשורות גם לתורות של ישראל.
ועוד, על שהגיעו כאן בחורזים בדברי תורה רק עד כתובים, בלי דברֵי חכמים, והאש מתלהטת סביבותיהם, ונתינת התורה היא מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה [האש כאן עולה מההר ולא יורדת מהשמַיִם]. והם כאילו יוצרים את נתינת התורה עוד פעם. ועוד, על פרשות חרוזות, בנות צלפחד ועליית משה להר העֲבִָרים. וחז"ל אומרים מפני שמשה לא רצה לענות לבנות צלפחד אלֹהים אמר לו אם אתה לא מצווה על בנות צלפחד אתה לא יכול לצוות אותי, אם אתה לא רוצה לדון אותן למה אתה רוצה לדון אותי. אֵלּוּ פרשותיה של תורה שהן חרוזות זו בזו ומושכות זו בזו ומדלגות זו מזו ודומות זו לזו וקרובות זו לזו, ו"נָאווּ" תלוי לגמרי בַתורים ובַחרוזים ובַמשיכה ובדילוג ובדִמיון ובקִרבה, ולא יכול להיות לו מנוח.
[(י) נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים:
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א
ב צוארך בחרוזים, אלו שבעים סנהדרין שהיו חורזים אחריהם בלוניא של מרגליות, ד"א נאוו לחייך בתורים, אלו סופרים ומשנים ומלמדי תינוקות באמונה, צוארך בחרוזים, אלו התינוקות, ד"א נאוו לחייך בתורים, אלו הרבנין, צוארך בחרוזים, אלו התלמידים שחוזרין צואריהם לשמוע דברי תורה מפיהם כאדם שלא שמע דברי תורה מימיו, ד"א נאוו לחייך בתורים, בשעה שמייללין ההלכה אלו עם אלו כגון ר' אבא בר מימי וחבריו, צוארך בחרוזים, בשעה שהיו חורזים בדברי תורה ומדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מתלהטת סביבותיהם והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני וכי עיקר נתינתן מהר סיני לא באש היו נתנין שנאמר (דברים ד) וההר בוער באש עד לב השמים בן עזאי היה יושב ודורש והאש סביבותיו, אזלון ואמרון לרבי עקיבא ר' בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו, הלך אצלו ואמר לו שמעתי שהיית דורש והאש מלהטת סביבך, אמר לו הן אמר לו שמא בחדרי מרכבה היית עסוק, אמר לו לאו, אלא הייתי יושב וחורז בדברי תורה ומתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני והיו ערבים כעיקר נתינתן, וכן עיקר נתינתן מסיני לא באש היו נתנין הה"ד (דברים ד) וההר בוער באש, ר' אבהו היה יושב ודורש ואש מלהטת סביבותיו אמר שמא איני חורז בדברי תורה כתיקנן דאמר ר' לוי אית דידע למחרוז ולא ידע למקדח ואית דידע למקדח ולא ידע למחרוז ברם אנא הוינא חרוזא ואנא הוינא קדוחא.
ג ד"א נאוו לחייך בתורים, בשעה שקורין בדברי תורה בתוריהן הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג הדא דאת אמר (אסתר ב) ובהגיע תור נערה ונערה, צוארך בחרוזים, ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא אמר אלו פרשותיה של תורה שהן חרוזות זו בזו ומושכות זו בזו ומדלגות זו מזו ודומות זו לזו וקרובות זו לזו, אמר ר' מנחמא כגון הדין דכתיב (במדבר כו) לאלה תחלק הארץ בנחלה, מה כתיב תמן (שם /במדבר/ כ"ז) ותקרבנה בנות צלפחד, (שם /במדבר כ"ז/) כן בנות צלפחד דוברות וכתיב בתריה (שם /במדבר כ"ז/) עלה אל הר העברים הזה הר נבו, וכי מה ענין זה לזה כיון דאתפלגת ארעא באו בנות צלפחד ליטול חלקן אצל משה ונסתלק משה מדינן הה"ד (שם /במדבר כ"ז/) ויקרב משה את משפטן, אמר לו הקדוש ברוך הוא משה מדינן את מסתלק ומלפני אין את מסתלק, עלה על הר העברים הזה, אמר לפניו רבש"ע הואיל ואתה מסלקני מן העולם הודיעני מה פרנסים אתה מעמיד לישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא משה על בני אתה צריך צווי, ועל פועל ידי אתה מצוני עד שאתה מצווני על בני צוה את בני עלי, הה"ד (במדבר כ"ח) צו את בני ישראל ואמרת אליהם, משל למה"ד לאשתו של מלך שהיתה מסתלקת מן העולם, אמרה לו חי אדוני המלך אני מפקדת אותך על בני, אמר לה עד שאת מצוה אותי על בני צוה בני עלי, כך בשעה שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע הואיל ואתה מסלקני מן העולם הודיעני מה פרנסים אתה מעמיד עליהם.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה