יום שבת, 31 באוקטובר 2020

נכנס לחדריו של המלך כרצונו ויוצא כרצונו [שיחות עם ישראל פיבקו על שיר השירים רבה]

 

דיברנו על הקישוּר של ארבעה נכנסו לפרדס ל"הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶך חֲדָרָיו", להֱבִיאַנִי ולא למשכני, לנשמחָה בך, כשלא ברור במי נשמחה, ועל הצורך של המדרש  לשאול על יכולתו של המלך להביא לחדריו, על יכולתם של המובָאים-נכנסים, על הסכנה שבחדריו ועל המרחק המתגלה בין הֱבִיאַנִי ונכנסו

והרי המלך כאן הוא אלֹהים, והפרדס חדריו, והתהלכוּת בפרדס היא כהתהלכוּת אלֹהים בגן עדן, והמדרש אומר ארבעה נכנסו לפרדס, לא הובאו, ובן עזאי הציץ ונפגע, כאילו הציץ אל מה שמעבר ליכולתו, ובן זומא הציץ ומת, כי יקר בעיני ה' המָוְתה לחסידיו. ה' ממית את חסידיו, מי שיָקָר בעיני אלֹהים גורם למוות על ידי אלֹהים, כמעט כקורבן עולָה, אמר ישראל בשיחה שלנו, ולא כתוצאה מחטא, אלא אלֹהים רוצה את האדם לידו וממית אותו, ואם כן "הציץ" הוא מדרגה גבוהה, בהצצה אפשר לראות את כל העולמות, ובהציץ ומת גם את המוות. ובן אבויה עשה כרצונו שלו, לא הובא והוא מקור הדבר, קיצץ בנטיעות ושלט בצורת הפרדס, וניסה לשנות את אלהים, ור' עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, אבל לא עשה דבר בפרדס [ואין כאן "אל תאמרו מים מים" שיש בארבעה נכנסו לפרדס האחר], הוא נכנס ויצא כרצונו, נכנס לחדריו של המלך, אלֹהים, כרצונו, ויצא כרצונו, מחליט מתי להיות עם אלֹהים ומתי לא, ואף על פי שהמדרש אומר "ועליו נאמר הֱבִיאַנִי המלך חדריו", הרי הוא נכנס ויצא ולא הובא על ידי אלֹהים אל חדריו. 


[בציוּר "מותו של אקְטאוֹן" אקטאוֹן שנענש על שראה את גופה העירוֹם של האֵלה דיאנה, וכאילו בא כך אל חדריה של האלה, ואולי בא כך אל מה שמעבר ליכולתו, והציוּר עצמו שואף לבוא אל חדריה, אל מה שמעבר להשֹגתו, כי כמו אל עַזָּה כמוות אהבה שואף הציור, לא רק לראות את מותו של אקטאוֹן אלא גם את כמעט קִצּוֹ של הציוּר עצמו בחדריהם של האלֹהים.]



[(ד) מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ   

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א

א הביאני המלך חדריו, תמן תנינן ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי ובן זומא אלישע בן אבויה ורבי עקיבא, בן עזאי הציץ ונפגע, ועליו נאמר (משלי כה) דבש מצאת אכול דייך, בן זומא הציץ ומת, ועליו נאמר (תהלים קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, אלישע בן אבויה קצץ בנטיעות, כיצד קצץ בנטיעות, בשעה שהיה נכנס לבתי כנסיות ומדרשות ורואה תינוקות שמצליחין בתורה היה אומר עליהון מיליא ומסתתמין ועליו נאמר (קהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ר' עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, ואמר, לא מפני שגדול אני מחברי, אלא כך שנו חכמים במשנה מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך, ועליו נאמר הביאני המלך חדריו.]


                                                          

           The Death of Actaeon Titianc. 1559–1575
   מותו של אקטאון. טיציאן


אין תגובות:

פרסום תגובה