דיברנו על דימויים כשקראנו את המדרש על "טובים דודיך מיין" כי כמעט דימוי יש בפסוק הזה וכי כל המדרש על הפסוק הזה הוא להסביר מהו הדימוי של התורה, ויש פה הִשתוקקוּת לַדימוי, למעבָר משֶטַח אחד לשטח אחר, ליכולת לומר ולא לומר בעת ובעונה אחת, וליכולת להרחיק את שני השטחים זה מזה יותר מאשר לקַרְבָם.
ולמה דברי תורה נמשלו בארבעה דברים שונים, מים יין שמן דבש וחלב, שאלנו. ובשיחה שלנו דיברנו רק על דימוי המים, שכאן הם מסוף העולם ועד סופו, וכך גם תורה, אבל מסוף העולם ועד סופו יש בו גם מִדבר שאין בו מים, וכך מסוף העולם ועד סופו גם יכול להמית, ואז בהשוואה גם התורה ממיתה. כי מסוף העולם ועד סופו קשה להשגה וכך התורה. לעולם אי אפשר להשיג את התורה בשלמוּת.
ואחרי כן, בדימוי, מה המים מטהרים את הגוף כך התורה מטהרת את הגוף, כי "צרופה אִמרתךָ מאד", כשאלֹהים אומר אִמרה היא מטהרת את הגוף, כלומר הגוף טמא. ומה מים מכַסים עֶרְוָתו של יָם כך תורה מכסין ערוָתן של ישראל, לא מבטלים, רק מכַסים, ותמיד תישאֵר הערוָה, הבּוּשָה של ישראל, חלק בגוף שהוא תמיד בושה [כמו החטאים שאינם מתבטלים]. כי "על כל פשעים תכסה אהבה". שהיא אהבה בין אלֹהים והעולם, שהפשעים קרובים בו לַטבעי, אמר ישראל, והם רק יכולים להיות מכוסים. לא מתבטלים.
ועוד מתרחב דימוי המים אל נחלים נחלים, להראות את תלות התורה בלומד אותה, ומתרחב אל המים שאינם ערֵבים בגופו של אדם אם אינו צמא, כך תורה אם אין אדם עיף בה אינה ערֵבה בגופו, והתורה כאן תלויה באדם ובהשתוקקוּת של הגוף. מצד אחד, התורה נצחית, ניתנת על ידי אלהים, אמר ישראל, ומצד שני היא תלויה בעמידת הגוף האנושי וההִשתוקקוּת.
[והִתפשטוּת דימויי המים, היין, השמן, הדבש וחלב היא עד סוף המדרש. נזכרתי בדימויים המתפשטים שב"איליאדה", שהם שונים, ומתפשטים אל כמעט עלילות משלהם, אבל הם מראים באופן גלוי את הקֵרוּב וההרחקה של שני השטחים.
"כשתי רוחות המסעירות את פני הים מלא-הדָּגָה, בורֶאַס וזְפִירוֹס, רוחות הנושבות מתְרַאקיה ומפתיעות בבואן, גועשים הגלים השחורים, מיתמרים, וסחף עשבים רב יפלטו לאורך חוף הים, כך נסער לב האַכיים בקרבם". איליאדה. תרגום אברהם ארואטי. עמ' 209 ]
[דיברנו גם על המִלים "מים מכסים עֶרְוָתוֹ של יָם", ולא ירדנו אל סוף היופי והסוד שבהן].
[ שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א
ג ד"א כי טובים דודיך מיין נמשלו ד"ת במים ביין בשמן בדבש וחלב, במים (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים מה מים מסוף העולם ועד סופו דכתיב לרוקע הארץ על המים כך תורה מסוף העולם ועד סופו שנא' (איוב יא) ארוכה מארץ מדה, מה מים חיים לעולם שנאמר (שיר /שיר השירים/ ד) מעין גנים באר מים חיים כך תורה חיים לעולם שנא' (משלי ד) כי חיים הם למוצאיהם וכתיב (ישעיה נה) לכו שברו ואכלו,
ומה המים מטהרים הגוף שנאמר (ויקרא יד) ורחץ את בשרו במים כך תורה מטהרת הגוף שנאמר (תהלים קיט) צרופה אמרתך מאד, ומה מים מכסים ערותו של ים שנא' (ישעיה יא) כמים לים מכסה כך תורה מכסים ערותן של ישראל שנאמר (משלי י) ועל כל פשעים תכסה אהבה, ומה מים יורדין טיפין טיפין ונעשית נחלים נחלים כך תורה אדם למד ב' הלכות היום וב' למחר עד שנעשה כנחל נובע, מה מים אם אין אדם צמא אינה ערבה בגופו כך תורה אם אין אדם עיף בה אינה ערבה בגופו, ומה המים מניחין מקום גבוה והולכים במקום נמוך כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו, ומה מים אין מתקיימין בכלי כסף...״]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה