י' דיבר השבוע על הבְּרָכָה כמתארת את החָסֵר, והיה נדמה לי שדבריו על החָסֵר הסבירו גם את "ועל חרבךָ תחיֶה ואת אחיך תעבוד..." בברכה שברך יצחק את עשָו, ואת "פחז כמים אל תוֹתר...", ו"בסודם אַל תבוא נפשי....אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" בברכות שברך יעקב את בניו.
כי הברכה אינה נועדת מראשיתה להשיג דווקא שֶפַע, ריבוי, שלטון, עזרת האל, אלא את מה שחסר, את מה שעדיין אינו נמצא. היא מביעה את הרצון או את ההבטחה שיהיה נמצא. גם ה"כֹּל" שב"ויהוה ברך את אברהם בַּכֹּל"[ בראשית כ"ד] הוא תיאור החסר. זה החסר העצום שרק בִּרכת אלוהים מכירה.
נדמה שברכת יעקב, המתארת את מה שעדיין אינו נמצא ושיקרֶה את בניו של יעקב באחרית הימים, מנסָה להיות התיאור של כמעט הכֹּל. נדמה שכשהיא מפליגה אל "עד תאוַת גבעות עולם" היא כמעט יכולה להגיע אל הכל. המִלים "עד תאוַת גבעות עולם" הן האופק הממשיך ומתרחק ומאפשר לה לחתור אל מה שנראֶה כמו הכֹּל.
חזרתי קצת אל החָסֵר של הציוּר ואל ציוּרֵי שפע הפרחים של יאן ברויגל.
הציור רוצה להשאיר את החָסֵר. הוא זקוק לו. ובעצם, קצת כמו ב"עד תאוַת גבעות עולם" מנסה החסר של הציור להוביל את הציור אל הכֹּל.
הסתכלתי גם בצילום של אורי גרשט, Ori Gersht, On reflection, 2009 , שלהבדיל מן הציור של יאן ברויגל כנראה לא רוצה את החסר, את מה שאינו נמצא. נדמה לי שהועמד בו השפע המצולם כניגוד לחסר, אולי כדי לשבש את החתירה אל הכל.
.jpeg) |
Bouquet (Jan Brueghel the Elder)
הצילום של אורי גרשט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה