כִּ֤י אֵ֪ין בְּפִ֡יהוּ נְכוֹנָה֘ קִרְבָּ֪ם הַ֫וּ֥וֹת קֶֽבֶר־פָּת֥וּחַ...[שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו]
כנראה פִּיהוּ של אלהים, חשבנו, וישראל אמר המרחק הכי גדול של פיהו הוא אלהים.
ולא הבנו לגמרי את הפסוק, אבל המִלים קִרְבָּ֪ם הַ֫וּ֥וֹת קֶֽבֶר־פָּת֥וּחַ זעזעו אותנו, עד שלא היה אכפת לנו מה עוד יש בפסוק. וכאילו דווקא רְאִיָה גדולה יותר של הפסוק היתה לנו.
ובפסוק הבא כִּי־מָ֥רוּ בָֽךְ, וחשבנו שהוא עומד מול אלה שיש בהם קבר פתוח וגְּרוֹנָ֑ם לְ֝שׁוֹנָ֗ם יַחֲלִֽיקוּן והוא מבקש מאלֹהים להעניש אותם. הוא עצמו לא יכול. והוא אומר כִּי מָרוּ בָךְ, הוא אומר לאלֹהים שזאת הבעיה של אלֹהים. לאנשים האלה יש כוח רב נגד אלהים.
ובסוף השיחה הזאת עדיין היו המִלים קִרְבָּ֪ם הַ֫וּ֥וֹת קֶֽבֶר־פָּת֥וּחַ כקבר פתוח מולנו.
[לפני שנה כתבתי קצת על הקריאה שוב בספר ״האינקויזיטורים״ ועל הצַעַר היהודי בעולם, ועכשיו, כשאנחנו מול המִלּים שבתהִלים, נדמה לי שכל ימיו הצַעַר היהודי בעולם כמו מול קֶבֶר פָּתוּחַ.]
תהִלים ה: כִּ֤י אֵ֪ין בְּפִ֡יהוּ נְכוֹנָה֘ קִרְבָּ֪ם הַ֫וּ֥וֹת קֶֽבֶר־פָּת֥וּחַ גְּרוֹנָ֑ם לְ֝שׁוֹנָ֗ם יַחֲלִֽיקוּן:(יא) הַֽאֲשִׁימֵ֨ם׀ אֱֽלֹהִ֗ים יִפְּלוּ֘ מִֽמֹּעֲצ֪וֹתֵ֫יהֶ֥ם בְּרֹ֣ב פִּ֭שְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵ֑מוֹ כִּי־מָ֥רוּ בָֽךְ:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה