כאילו תִעתעו בי קצת הבובות בתמונה ממוזיאון הבובות בפלרמו והזכירו לי את אלף פסלֵי האֵלה במקדש בקיוטו. והרי גם אלף הפסלים תעתעו בי כשהלכתי לאורך שורותיהם ורושמָם כרושֶם הֶעתקים כמעט זהים לא התבטל גם כשחשבתי שהם שונים זה מזה. וכמעט השוויתי את הריבוי הזה המתעתע לריבוי1962 Campbell's Soup Cans פחיות המרק המצוירות של אנדי וורהול, אבל הן לא מתעתעות, הן כמו מצהירות על הדומה-הזהה-כמו-מועתק ועל הלא זהה, השֵמות של סוגי המרק, ורושֶם חזרת הדברים הדומים הזהים חזק מאד, כאילו רק הוא. אבל לא רק הוא. [ולמה הדהימו אותי פחיות המרק המצוירות כשראיתי אותן בראשונה והרי כבר היו חזרות וריבוי חזרות באמנוּת. אולי דווקא במעשה אמנוּת הפופ שבהן, לכאורה הצגַת המוכר הנפוץ הפשוט כל כך כשבעצם האמנוּת כבר מרומָמֶת אותו אל מעלַת אמנוּת. המוכר הנפוץ המרובה, הפשוט לכאורה, כבר מופיע כמרומָם.]
בגלל כל זה נזכרתי בשיחה עם ד׳ על סְדָרוֹת בציוּר וברישוּם, שהן כעֵין חזרות, כאילו בעיקר בשביל ההִתפתחויוֹת בהן, ובאמת גם בשביל כמעט-העתקים, ידיעה לא גמורה נשמרת בהעתקים. ובגלל מכתב שכתב לי י׳ ובו הזכיר את קמיל פיסארו הלכתי לראות שוב את ההדפסים של פיסארו, כי גם שלבים של עשיית ההדפסים נהיו אצלו לסדרות, וחשבתי על המבט המתון הנמשך של פיסארו בתוך הדברים המתמידים, הדומים, המִשתנים מעט, הלא נגמרים, המבט השוקט הדומה קצת למעשֵי הסְדָרוֹת.
.jpg) |
| מוזיאון הבובות ב |
 |
| המקדש בקיוטו |
פיסארו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה