יום שלישי, 12 במרץ 2019

״כשושנת האגם״ [יוסף ואחיו. תומס מאן]

היא חלמה, איפוא, אשת פוטיפר, כמין הכרח של הסִפרוּת, ושפת החלום שלה היא שפת הסִפרוּת, כמו שפת סִפרוּת בתוך שפת סִפרוּת וכמו חלום בתוך חלום, חלום  מכריע בהיווצרוּת דמותה, הרחק מן הדְּמוּת שבספר ״בראשית״, לא כמאבק בדמות שבספר ״בראשית״ אלא כמין כמיהה אל מה שיכול להיות בה, מה שיכול להתרחב בה מאז ילדותה במשפחת האצילים כשהיתה כ״שושנת האגם השֹחה על פני המים ומחייכת נוכח נשיקות השמש, בבלי דעת, שגבעולה הארוך מושרש בטיט המעמקים הכהים״, ומה שיכול להישאר בה מפנֵי המים ומטיט המעמקים. 
וכמו במין תעתוע היא כמו אחת מהחולמים שבספר ״בראשית״, יוסף והאחרים, אף על פי שהיא אחת מהחולמים רק של הסִפרוּת הזאת, והיא עצמה כאן כחלום, חלום הסִפרוּת הבדויה, עם ההגיונות והשֹרעפים והשָֹפָה הבוראים אותה ומבודדים אותה, רק בהם, והיא מאירה בָּאוֹר היחיד המבודָד, בתוכם, כמעט כמו יוסף, היחיד, שייעוּדוֹ לא רק מה שאלהים יעד לו אלא גם ייעוד היופי, עם הדמיון המסוים של היופי שלו ושלה, הדמיון של מה שהוא תכונה טובה, מַעֲלָה, ודמיון הדברים שנִגְלוּ ליוסף בחלומותיו לדברים הנִגלים לה בחלומה, יחידוּתה, בדידוּתה ויגוֹנה. 
כאן, הרחק מאשת פוטיפר שבספר ״בראשית״, היא נוֹעֶדֶת לפנֵי המים ולעומקֵי הטִיט הכהים.                    
     


[״בסיפורנו ממלאים החלומות תפקיד מכריע: גיבור הסיפור חלם בו מעשי גדלות וילדות, ואנשים אחרים עתידים עוד לחלום בו...״
״היא חלמה איפוא...״, יוסף ואחיו, תומס מאן, עמ׳ 241, מגרמנית: מרדכי אבי שאול. ספרית פועלים, הקבוץ הארצי.
״כשושנת האגם השֹחה על פני המים ומחייכת נוכח נשיקות השמש, בבלי דעת, שגבעולה הארוך מושרש בטיט המעמקים הכהים״, יוסף ואחיו, תומס מאן, מגרמנית: מרדכי אבי שאול. ספרית פועלים, הקבוץ הארצי. ]    

     
[וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי.  לט,ח וַיְמָאֵן--וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדִי.  לט,ט אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה, מִמֶּנִּי, וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת, וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים.  לט,י וַיְהִי, כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם; וְלֹא-שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ.  לט,יא וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם--בַּבָּיִת.  לט,יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.  לט,יג וַיְהִי, כִּרְאוֹתָהּ, כִּי-עָזַב בִּגְדוֹ, בְּיָדָהּ; וַיָּנָס, הַחוּצָה.  לט,יד וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר, רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ:  בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל......  
 וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד; וַיִּתֵּן חִנּוֹ, בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר.  לט,כב וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר, בְּיַד-יוֹסֵף, אֵת כָּל-הָאֲסִירִם, אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר; וְאֵת כָּל....-   בראשית ]     
     



                                   

מתוך ״יוסף ואחיו״, תומס מאן, מגרמנית: מרדכי אבי שאול. ספרית פועלים, הקבוץ הארצי.           







אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה