שוב ניסינו להבין את "הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ , וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל-בּו ". חשבנו כמובן שהפסוק הזה אינו מעוניין כלל בהשפעה על רגשותינו אלא באיזו ידיעה גדולה. והרי ראינו את החטאת רובץ בלי כל תלוּת בתֵיטִיב ובלא תֵיטִיב, ואת הידיעה על החטאת הרובץ תמיד כמין יישוּת גדולה. וכמעט כמו שהפסוק כולו אינו מעוניין ברגשותינו כך לפתח חטאת רובץ לא מעוניין ברגשותיו של קין.
זה הזכיר לי את יצירות הסִפרוּת הבוחרות במעֵין שוויוֹן ההבעה לכל אורכן, כמו מתוך אמונה בהשֹגַת ידיעה גדולה ונמשכת משלהן, כמו שומרות לכל אורכן את האמונה שלפתח הידיעה רובצת, וכמובן גם יודעות על החטאת הרובץ תמיד כידיעה גדולה. והן לא חורגות אל ההבעות האחרות, ולא אל עניין בהבנת הקוראים וברגשותיהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה