[הגדרה מס' חמש של "רִשּוּם" במִלון אבן שושן: "רֹשֶם, תוצְאוֹת הַשְפָּעָה: "דֵּעוֹת היו להם ונִשארו רִשּוּמֵיהֶם חֲקוּקים בדִמיוֹנָם" [מורה נבוכים ב' לח]".]
הדיון של הביאנלה הארצית החמישית לרישום במהותו של הרישום הזכיר לי את המחשבה על הרצונות המנוגדים של הרישום. בעת ובעונה אחת רוצה הרישום להציג את הרעיונות, ולהציג את רישוּמָם הכמעט חולף של הרעיונות.
הרצונות המנוגדים האלה קיימים בכל צורותיו של הרישום, על הנייר, על המצעים האחרים, בחומרים השונים ובכל הופעותיו, ואינם מוותרים על עמדתם, והרי הם נִשמת-הרישום. אִתם הוא מגיע אל שֹיאו, שבו הוא מציג את הברור, הנחרץ, הכמעט סופי, ואת כמעט-צל-הרעיונות, את הרֹשֶם שהשאירו הרעיונות.
לפעמים נדמה שרישומים מסוימים מדגישים באופן גלוי את הניגודים האלה, כמו למשל רישומים מסוימים של ג'וזף בויס הנעים בין נחרצוּת הקווים ובין כמעט התפוֹגגוּת שלהם, אבל בעצם הרישומים אינם זקוקים לניגודי-הקווים כדי לקיים את הניגודים שבמהותם. [אצל בויס מבטאת התנועה בין הקווים המנוגדים בעיקר את התנועה בין השאיפה למחשבה מדעית ובין האמונה ביצירתה של הִלה מעל הכל].
ולפעמים נדמה שרישומים מסוימים מדגישים מאד אחד מן הרצונות המנוגדים, כמו רישומים ריאליסטיים מסוימים, כשנדמה שהצגת הרעיון הריאליסטי באופן כה מוחלט היא העיקר בהם, אבל גם אז, בעצם, מבטא הרישום בעת ובעונה אחת את הרעיון הריאליסטי ואת רישומו, את רֹשֶם-הרעיון, שהוא כמו תלוי ועומד באוויר, וכמו רישומי הסנגווין, למשל, כשנדמה שהם שואפים להציג באופן כמעט מוחשי את חומר-החיים, הדם, אבל גם שומרים על הרצון האחר, להציג את רֹשֶם רעיון הדם. כך יכולים גם עלי-האלון של ליאונרדו דה וינצ'י להציג את רֹשֶם חומר החיים, הדם, כמין השפעה נמשכת.
ועכשיו, גם רישומי חוטי התיל, הפלסטיק, הקרנות האור והוידיאו, שומרים את הרצונות המנוגדים, ומנסים להיות בעת ובעונה אחת מבַטְּאֵי הרעיונות ורושמם ה"אוורירי" של הרעיונות, או כמעט צלליהם.
[חלק הפסוק מ"מורה נבוכים" המצוטט במִלון אבן שושן הוא מתוך דיון בנושא הנבואה, ובאלה שאין להם תפיסות שִֹכליוֹת כלל ולא חוכמה, אלא דִמיונות וסברות בלבד.
הרישום כמובן לא קשור בנבואה, אבל הוא זקוק לתפיסות השֹכליות ולדמיונות.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה