כשדיברנו על הסיוּם של הסיפוּר הקצר נזכר דניאל באופן הניסיון של המלך האחד במשחק השחמט למנוע את ניסיון המלך השני להגיע לתיקו, והרי התיקו כמו מעמעם את הסיוּם, מעמעם את הניצחון וההפסד, וחשבתי על איסוּר העירוּב של צמר ופִשתים ושל מינים שונים ועל הדברים שאמר י' על איסוּר העירוּב, שהוא שומר על ההגדרוֹת, על ההפרדה בין החיים והמוות, ואמרתי לדניאל עמעוּם הניצחון וההפסד דומה קצת לעירוּב הפִּשתים והצמר ולעירוב המינים, המטשטשים את ההגדרות.
והסיוּם של הסיפור הקצר, הרי הוא שומר על ההַגְדָּרוֹת [הרי הוא צריך לשמור עליהן], כאילו הוא שומר על הגדרות המינים, התַּפּוּחַ והחַזְרָד, האפרסקים והשקדים, הפִּשתים, הצמר, החיים והמוות, ויכול כך להאיר באור חזק את ההכרעוֹת של הסיפור כולו.
הסיוּם של הסיפוּר הקצר, אמרתי לו, דומה קצת לאותו קְצֵה שָֹדֶה שאין בו כִלאיים. רק המין האחד, בלי הקלַת המינים האחרים, בלי הקלַת העלים והניצנים והפרחים האחרים.
["הַתַּפּוּחַ וְהַחַזְרָד, הַפַּרְסְקִים וְהַשְּׁקֵדִין, וְהַשִּׁיזָפִין וְהָרִימִין, אַף עַל פִּי שֶדּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה. " (משנה. מסכת כלאים)]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה