האמנוּת מנסָה להציל אותנו [בַּשָּמַיִם ובארץ ] 1
[בעקבות פוֹסטים של ישראל פיבקו על "וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם ...וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם..." ועל "...שנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ--בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ. ז,יב וַיְהִי הַגֶּשֶׁם, עַל-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה "]
בישיבה שלהם בבִקעה, שבה נבקעה האדמה, ובבניית המגדל שראשו בַשָּמַיִם הם כמעט חזרו אל משהו מתחילת המבול וכמעט חדרו אל התהום ואל השָּמַיִם, וכמעט הגיעו אל הכרַת תהום המעיינות שנבקעו ואל הכרת השָּמַיִם עם המַיִם העליונים. כי אולי בהכרַת התהום והשמַיִם יוכלו להגן על עצמם, להציל עצמם מפני התהום, השמַיִם ואלֹהים. אבל הם לא באמת יכלו להגיע אל הכרַת התהום והשמַיִם, בגלל שָֹפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. בגללם לא יכלו להגיע אל הכרַת דברים רבים עמוקים בתהום ובשמַיִם.
אני חושבת שוב על האמנוּת החותרת אל השמַיִם ואל הארץ [גם בעלייתה אל התִקרות הגבוהות ובהִשֹתרעוּתה על הרְצָפות של המוזיאונים והגלריות]. פתאֹם נדמה לי שקשה לה יותר לחתור אל הארץ מאשר אל השמים, והרי תמיד דימתה שהשמים יַראו לה את הנשֹגב, וכבר למדה את הרגשַת ההִתרוממוּת אל "שְמֵי" התִקרות הגבוהות.
אבל האמנוּת לא זקוקה לתִקרות הגבוהות ולרְצָפות [ולבִקעה ולמגדָל ] כדי להגיע אל הכרַת התהום והשמַיִם, אלא רק לתמוּנוֹת, התמונות החותרות אל הלא מושֹג. כך היא מנסה להציל אותנו. בחתירה העמוקה שלה אל התהום ואל השמַיִם הלא מושָֹגים. הם גבוהים ועמוקים מדי בשבילנו, אבל אולי לא בשביל האמנוּת שלנו.
[שְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ--בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ. ז,יב וַיְהִי הַגֶּשֶׁם, עַל-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. ז,יג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה