הפרחים המצוירים סביב למשפחה הקדושה יכולים כל כך בקלוּת להיות אמנוּת נמוכה, נחותה, כקישוט, וגם להיות חלק מהאמנוּת הגבוהה לצד הנושא הגבוה של המשפחה הקדושה, כשהם נראים כמעט כמו הפרחים של ציורֵי טבע דומם, ושייכים למין קפיצה רעיונית, קצת מתעתעת, שאולי אפילו מצליחה לעשות משהו דומה לערבוב הטוב והרע, הגבוה והנמוך שעושה האמנות אחרי שנים רבות.
בעת ובעונה אחת הפרחים מתפתים לקבל על עצמם את תפקיד הקישוט ואינם מתנתקים לגמרי מציורי הטבע הדומם, שהם כה דומים להם, עד שנדמה שרק בטעות נקלעו אל המקום הזה. אבל כנראה הם נקלעו לשם דווקא בגלל האמונה ש"הגעתם" מן האמנות הגבוהה תעזור להגביה את ציור המשפחה הקדושה.
המשפחה המצוירת, בציור בתוך ציור של יאן ברויגל, חייבת לשמור לגמרי על גובהה, כאילו היא שייכת לציור אחר, וכאילו הנוף הרחוק מאחוריה הוא הד הציורים הטובים, הכמהים אל המרחק, וכמובן, היא גם מוכרחה לסמוך על כך שהפרחים עצמם מצוירים היטב כל כך.
[לפני כמה ימים קיבלתי באימייל כתבה של חברת "רפאל" על הברז האוטומטי הראשון, שהומצא על ידי אבי, ובה גם מין דיאלוג שלי לכאורה, היוצר מין היסטוריה דמיונית. ההיסטוריה הדמיונית הזאת בתוך ההיסטוריה האחרת נוצרה כנראה מתוך אמונה ביופייה, אבל היא נראית שם כמו קישוט או כמו פיתוי קצת זול.
אחרי כן קראתי על המִלים "רגליהם המטונפות", שאמר אבו מאזן בדבריו על קבוצת אנשים שלמה ועל מסגד אל אקצה. בתוך כל ההבעות של המִלים האלו גם זו המתארת את האנשים האלה כנגד רִצפת המסגד המוגבהת מאד כנמוכים, כנחותים, כזולים וכרָע המנסה לחדור אל הטוב.]
 |
Jan Brueghel the Younger
|
 |
| the-holy-family-by-Jan-Brueghel-the-Elder |
 |
| Jan Brueghel the Elder |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה