אני מדמה לי שראיתי אז ב״נחל קוּפֶּר״ מַראות שראתה בו אִמִּי, מַרְאוֹת-חֶזיוֹנוֹת אִמי על ארץ רחוקה כַּבִּירָה, כשעדיין לא ראתה כל ארץ מחוץ לארץ-ישראל, ואני כמו נגררת לראות שוב אותם חזיונות שלה ואת חזיונותיו שלו. חזיונות-סִפְרוּת על תולדות ממשיוֹת של מסעות חֵקֶר אוסטרליה.
בתחילה השיבה אל דמותו הנהדרת של צ׳ארלז סטארט [שהנהגתו ״אך תהילה יאה לה״], דְּמוּת-הסִפרוּת שלו או דמוּת-הממשוּת שלו ששמרתי בלִבי, ודברים ממשיים שכתב: ״רעיון מוזר מקנן בלבי, שאולי ים תיכון נמצא לא הרחק מן הדארלינג, בקו הרוחב 29, ושעלי להכין עצמי למסע״. והשיבה אל תיאורי התלאות שנִתנסו בהן סטארט ואנשיו, ש״התקרבו אל לב היבשת מרחק 150 מילין ממנו, ועשו שם שנה ויותר, מבודדים מן העולם, כבני אדם על כוכב אחר, ואף הביאו מידע רב-ערך עמהם״, ואל תיאוּרֵי חיי הציפורים ותיאור מִדבר-האבן שכתב סטארט, ואל הצער על מותו של סטארט.
ואחר כך גם שיבת הצער על מותם של בֶּרְק, של בֶּקֶר ושל וילס. על מותם הממשי ועל מותם בחֶזְיוֹנות-הסִפרוּת.
[הציטוטים מ״נחל קופר״, אלן מורהד, תרגמו רחל רביד ושמואל שיחור, עם עובד, 1965]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה