כשהתחיל חודש אב קראנו בחיבור של הרב אשכנזי את "רש"י פירש במקומו 'יתרון' לשון שכר ומוֹתָר ורצה בזה כי שפע השכר הוא מקיים יתרון בעצמוּת...", וישראל אמר את "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש" פירש רש"י, לשון שכר ומוֹתר, שכר ותוספת, ו"בעצמוּת" רומז לאור ישר של בריאת העולמות שמתחיל באור אינסוּף ונגמר בנפש האדם, האור העובר תהליך של הִתעמעמוּת, ותכלית האדם לאחד את הריבוי על ידי הכרת העולם, האדם מאחד מידות, חוקים וכו' ויש בזה דבר שלא היה קיים קודם, וזה תוספת, מוֹתָר. האחדַת העולם היא המוֹתָר. וכל האיחוד שהוא עושה הוא תחת השמש, בעולם הריבוי, ויש כאן "תוספת בהירות וחיות באורות הנפש העושות", ונפש היא של כל הנפשות החיות.
כי כל הקיים בעולם הוא תחת השמש, מושפע תחת השמש, ושכר ויתרון צריכים להיות בכל הקיים תחת השמש, ואורות הנפש הם בכל החיים, ותוספת בהירוּת וחיות באורות הנפש היא בכל החיים, אצל כל אדם ואצל כל בעל חיים. כי "נפש" היא בדרגה הנמוכה של הנפש.
ואורות הנפש שבכל החיים יכולים להשפיע גם על הדבר הגבוה בעולם, אמר. ועוד נכתב שם שתחת השמש הקיים בצורתו הקנויה, שמתירין לו להימצא בצורתו הקנויה לו מעכשיו, חומר עם צורה, שאם לא כן חוזר להיות חומר בלי צורה.
אחר כך נלך בשיחה שלנו אל עניין הבשורה, יֵעוּד כניגוּד לטבע העולם.
["...דאין יתרון לאדם בעודו תחת השמש ואף בכל עמלו שיעמול. כי היתרון הזה, אין בכוח שום ברייה לסובלו. וכל שכן אצל האדם עצמו, אשר בו כפרט מתגברת התשוקה לגבוה בלי מידה. וננסה לברר בזה כוונת הפסוק "ויט שכמו לסבול"מאי ויט? אלא ללמד שצריך להרחיב מקום קבלת השפע כדי לסובלו. ובזה בא מחמת גודל המשא כלישנא דקרא: "משא דבר ה' על ישראל. נאום ה' נטה שמים ויסד ארץ ייצר רוח אדם בקרבו"...ולכן אמר ויט כעין "ויט אהלו" ועוד. ורש"י פירש במקומו "יתרון" לשון שכר ומותר ורצה בזה כי שפע השכר הוא מקיים יתרון בעצמוּת, כלומר תוספת בהירות וחיות באורות הנפש העושות – ומותר כזו בהאי עלמא ליכה [בזה העולם הקיים], הוא דכתיב "תחת השמש". וזה פשוטו, ונרמז גם כן כי דווקא במי שיש זכות הנזכר למעלה, ניתן לו היתר להתקיים לעולמי עד, לאו דווקא בעולם הצמצום הלז. לפיכך נקט לשון מותר, כלומר שמתירין לו להימצא בצורתו הקנויה לו מעכשיו, דאים לא כן חוזר להיות חומר בלי צורה. " מהחיבור של יהודא ליאון אשכנזי.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה