"...תרמית והשלָיָה היתה גם צרת נפשך המרה ביותר", כתב תומס מאן על דבר אשלָיַת הצרה המרה של יעקב, אשלָיַת מוֹת יוסף,
ורוחי שלי היתה מושפעת ושפלה בקריאת דבר האשליָה, כי הצער מן האשליָה, הצער שלו ממנה, כשידע שיוסף חי, גדול מאד, והיו כל ימי שנֵי חייו מעט ורעים גם כשידע שיוסף חי, כשכבר היה במצרים, והרגיש את נדיבות פרעֹה כשאמר לו מעט ורעים היו ימי שנֵי חיי, רק לוֹ יָכֹל להגיד שלצרת נפשו המרה ביותר ולאשליָה שלה לא היה שינוי ותחליף, ושכבר היו לכל ימי חייו, וכי האשליָה עצמה מרה כל כך עכשיו, כמעט כמו המוות.
אבל רוחי גם מתרוממת בגלל גודֶל הדבר הכתוב, דבר האשליָה הכתוב שאין בו תשוּבַת הרמייה שרימה יעקב את אביו ואת עשָו אחיו, אלא רק תשובה כמעט הפוכה של הרמייה והאשליָה של אושרו הנכסף. לא עונש על הרמייה שרימה הוא, אלא רק דבר האשליָה הנורא.
ואף על פי שתומס מאן כתב "ועד איזו מידה בלתי נתפשת רבת אושר תשתסע עוד נפשך", על מה שייוודע לו , ראיתי את דבר האשליה הנורא.
["...בעודך צעיר בבשר הראה לך אור בוקר אחד את אושרך הנכסף כמעשה תרמית ואשליה. ועליך יהיה להוסיף ימים ולהגיע אל זקנה מופלגת, עד אשר ייוודע לך, כי למען תשובת המשקל – תרמית והשלָיָה היתה גם צרת נפשך המרה ביותר." ( יוסף ואחיו, תומס מאן, מגרמנית: מרדכי אבי-שאול, ספרית פועלים.
עמ' 440 ) ]
[" חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף. " לז,לד
"מז,ט וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-פַּרְעֹה, יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, "]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה