...היא חשבה על הפרחים שיפרחו בקרוב, לכאורה רק בשבילה, בשביל זכויות היופי שלה...
...הפרחים שאינם מסוגלים לספק את כל מה שהיא זקוקה לו אבל יש להם חיים שנוגעים ללִבָּהּ, ושנעשים חיוניים בשבילה, לכאורה רק כדי שהיא לא תתמוטט, וכדי שהיא לא תחשוב שמה שיָקָר לה נעשה נזיל כל כך, או שההווייה שלה כולה נוצרת רק מהשוואה בינה ובין מי שאינו היא, ועל הוויית הפרחים, שאסור לה להתקנא בה ושהיא בעצם נחותה מהוויית בני האדם, כי למרות שלמותה המסוימת חסרים בה כמה מן הדברים היקרים שאין להם תחליף, ההכרה והרגש בעיקר...[מ"כרישום התקבצות העלים"].
לרגע נדמה לי שציוּרֵי הפרחים נחוּתים מציוּרי דמויות בני האדם. בגלל פשטוּת הפרחים. פשטוּת חיי הפרחים. אבל הרי יכולה להיות גם בציורי הפרחים הכמיהה אל מה שאינו נראֶה לגמרי ואל מין יופי עליון, שהוא רק של האמנוּת, ושאינו תלוי ביופיים של הפרחים עצמם, ושאינו מופרע על ידי פשטוּת הפרחים וחייהם.
המחשבות על יופי עליון מוליכות אותי אל "מטאפורות חזוּתיוֹת של ערך באמנוּת" של א. ה. גומבריך, ונדמֶה לי לרגע שתיאור היופי כעליון הוא רק מטאפורה. שאִילה משדות משמעוּת אחרים. אבל לא, הרי גם נדמה לי שיופי יכול להיות עליון, ושייך אל הלא המושֹג.
וכמובן, הפרחים המצוירים יכולים להיות שייכים אל הלא מושג. כמו הפרחים המצוירים ב " Still-Life with Bouquet of Flowers and Plums " של Rachel Ruysch, שנלמדו כנראה גם מן הפרחים שבטבע, אבל כבר עזבו אותם, והם כבר הדומים המלאכותיים, הכמעט זָרים ומדאיגים, והם כבר לא מזכירים את פשטוּת הפרחים.
 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה