טורגנייב בשבוע הספר.

שבוע הסֵפֶר, הרחק ברחובות החמים. בינתיים אני קוראת סיפורים של טורגנייב ואת המילון המשפטי של אלישבע שקד ודר' אביעד הכהן.

 בגלל אבק זְכוּת [colour of title] אני חושבת שיש אבק סִפרוּת, שהסִפרוּת הטובה המצוינת מכירה היטב, כי דווקא היא מאמינה בתנועה העדינה לקראתו, וכֹה בקלות היא מצרפת אותו אליה, כמו שנהר גדול מצרף אליו פלגֵי מים לא ידועים. 

הספרוּת המצוינת זקוקה לאבק הסִפרוּת, לפלגי המים הקטנים, כי הוא מעֵין קיום קצת שברירי שלה, או משהו לא לגמרי גמור הצומח לידה, ושהנשימה שלו דומה קצת לשֶלָהּ, והיא לא פוחדת מכך שהוא לא כל כך סִפרוּתי, כי יש לה מספיק מזה, והיא גם לא קטנונית ביחס אליו, והרי היא לא קטנונית מטבעה, והיא לא עוסקת במה שכבר ידוע מאד, והיא שואפת אל המרחב הגדול הנפתח שבקצהו המעומעם קצת גם אבק הסִפרוּת. מין דבר על סַף הסִפרוּת. כמו רושֶם שהושאר שָם.  

והסיפורים האלה של טורגנייב עכשיו. וקל כל כך להאמין בהם למִלים כמו ".... כל כך הרבה יש בי מן הרע, מן האָפֵל, מן החטא..." וכמו "הוי, רגשות עֲנָוִים, צלילים רכים, חפץ-הטוב וארגעת הנפש הנכמרת, גיל והתמוגגות שבריחומי אהבה ראשונים... ". וכה בקלות אני מאמינה לסיפור המסגרת, הצורה הישנה הזאת בסיפור "אהבה ראשונה". פתאֹם הוא כמגלָה לי משהו מאבק הסִפרוּת המעומעם בתוך הסִפרוּת השלֵמָה המפותחת. והסיפור הפנימי השואף אל הגבהים, הרי בעיניו   יכול היה סיפור המסגרת להיות רק איזה דבר לא מפותח וחסר חשיבות אל מול הגעתו שלו אל הגבהים, ובכל זאת הוא מאמֵץ משהו מאופיו של סיפור המסגרת,  כמין חובה לתיאור העובדות, ושומר אותו כבעל ערך רב.   

ואולי כל זה רק דמיון שלי בחום שבוע הספר?    

                                   

Portrait of the Author Ivan Turgenev by Vasily Perov.