כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה.

 י' דיבר על "עץ נחמָד למראֶה" שבספר "בראשית", כי רק על העץ נכתב שהוא נחמד למראה, ועל המאמץ שהתאמץ אלֹהים בהקמת הגן, והיה נדמה שגם המִלים "ויהי האדם לנפש חיה" הסבירו לנו מדוע רק העץ נחמד למראה ומדוע בני האדם חומדים אותו. כי הוא לא נפש חיה והוא לא בצֶלֶם אלֹהים, הוא דַק מהם, דק מאד, כמעט כהפשטה של החיים, שאליה יכולות הנפשות החיות להתגעגע כל כך. ובעצם יש גם דבר טמיר בכמעט ההפשטה הזאת, שהנפשות החיות המלאות הלא דקוֹת שואפות אליו, והן חומדות את העצים ואת הטמיר הרחוק, ולא מגיעות עד אליו. 

ו"נחמָד למראֶה" הוא תיאור דמותו ומהותו של העץ ולא רק של יופיו, ובני האדם החומדים את העץ מבקשים לראות בדמותו גם משהו מדמותם שלהם. הם מבקשים לראות בַּדַּקּוּת העדינה של העצים משהו מכמיהותיהם, מרגשותיהם, ואת עדינותם שלהם, ולרגעים נדמה להם שהעצים הנחמדים למראה אכן מראים גם משהו מדמותם שלהם, אבל כמה שיבקשו להתקרב אל העצים יישארו העצים כיצורים כמעט לא מושֹגים, המתערבבים בדַקּוּת האוויר. 

[האם כשחוה ראתה שהעץ נחמד להשֹכיל היא ראתה משהו ממה שכבר הכירה בעצי הגן האחרים, או שלראשונה ראתה את הדבר שאלֹהים ראה ב"כל עץ נחמד למראֶה". והאם כשראתה שטוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניִם ראתה גם כן את מה שראה אלֹהים או שהיה זה דבר שרק היא ראתה, אולי כמין התגלוּת לפני הגילוי שתספק לה אכילת הפרי.]