הסתכלוּת ברישומי לימוד ישנים שלי. נדמֶה שהם מפתיעים אותי, אבל בעצם הָרֶגֶש העיקרי המתעורר הוא לגמרי ידוע.
נדמֶה שההימָשכוּת הידועה אל רישומי הלימוד וההכנה שבתולדות האמנות היא בעיקר ההימשכות אל הלא גמור, אל רעננוּת ההתחלה ואל מה שנראֶה כמו הפלגה בודדה אל ים גדול. אבל, בעצם, ההימשכות הגדולה היא אל מה שעושֶה אותם דומים ליצירה שלמה - החֻמְרָה שיש בהם, תביעת האמת שיש בהם, טענת המשמעוּת שלהם.
רישומי לימוד והכנה של גדולי האמנים מן העבר נתפשֹים כה בקלות בתודעתנו כיצירות אמנוּת לא בגלל התבוננוּת חדשה שלנו, אלא מפני שהם מכַוונים עצמם אל היותם אמנות. בתוך תולדות האמנות הם מופיעים כתזכורות קצרות של תכונות האמנוּת, כמעט מרחפים באוויר האמנוּת, אבל גם יצוקים בחומרים הקשים ביותר. לפעמים, כשהם נראים כחלקיקים בתוך האמנוּת, נדמֶה שהם מסוגלים להראות לנו איזה דבר נסתר, כמעט כאילו היו מראים לנו את פנימיותו של גוּף. אבל הם לא באמת חלקיקים. הם עצמאיים, נולדים בתוך תולדות האמנות כמו היצירות השלמות הגמורות, מַכירים את הִשתנוּת הרוּחוֹת ואת הגעגועים לעבר ולעתיד.
[כמעט דומים להם הם הרישומים המנסים להירָאות כרישומי לימוד והכנה, אבל אין בהם כבר מטרת הלימוד, והם נראים קצת כמין חזרה אל אסתטיקה ידועה. והרי הם לא פנו אל רעיונות אחרים חזקים דיָם, שיצדיקו גם את הצגת מראֵה רישומי הלימוד וההכנה.
כמה רישומים המנסים רק לכאורה להירָאות כרישומי לימוד והכנה, אולי כמו כמה רישומים של בּויס, הם בעצם בעלי רעיונות חזקים, המצליחים להצדיק גם את ה"לכאורה רישומי לימוד והכנה ". ]
 |
| רישום לימוד ישן |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה