בשיחה שלנו על " וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין" [שמות] שאלנו, האם המטמורפוזות מתקבלות בקלוּת על דעתנו לא רק מפני שהן שייכות למיתוסים, אלא גם מפני שהן מבטאות את הכרת שוויון החומרים של הטבע. שאלנו גם, האם אנו שומרים בהכרתנו את "כי עָפָר אתה ואל עפר תשוב", את היות החיים עשויים מן החומרים הדוממים ואת חזרָתם אליהם. והרי כך אנו יכולים לראות את המעבר של החיים אל המוות ואת מעברי המטמורפוזות כמתקבלים על דעתנו כמעט באותה המידה.
חשבתי אחר כך שאולי גם במִלים "רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה ", שאמר יהוה למשה, יש משהו מן ההכרה של אלוהים במעברים של המטמורפוזות, ההכרה לא רק במעבר בין החיים והדוממים ובין החיים עצמם אלא גם במעבר בין החיים ואלוהים. אל המטמורפוזות של הפיכת המטֶה של משה לנחש, הפיכת המטֶה של אהרון לתנין והפיכת המים לדם כמעט מצטרפת הפיכת משה לאלוהים לפרעה.
בשיחה שלנו, אף על פי שהיה נדמה לרגעים שהמטמורפוזה של המטֶה הנהפך לתנין פשוטה לגמרי, כאילו היא מכוונת רק אל התנינים של מצריִם, יכולנו לראות בה גם את הצטברוּת העָבָר, ובעצם את הופעתן המסוימת של מחשבותיו של ספר "בראשית" בתוך ספר "שמות", כמו שראינו במטמורפוזות של ההיהפכויות לנחש ולדם.
המטמורפוזות בספר "שמות", המראות את המעברים המוחלטים הברורים של המַטות אל הנחש ואל התנין ושל המים אל הדם, הראו לנו גם משהו מהמעברים הפחות ברורים שבספר "בראשית" בין העפר והגוף, בין החיים והמוות ובין האדם ואלוהים.
[ וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים, וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ
וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה: לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן. ג,ה כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם, וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים,]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה