החיקוי כחזרה חֶזיונית.
חשבתי השבוע שוב על חיקויים, על חזרת התכונות, ועל החזרה החֶזיונית שבחיקוי, כשקראתי את הסיפור על זושא סוחר הסוסים, המופיע בתוך "בלבב ימים" של עגנון, ונראֶה כמין חיקוי חלקי של הסיפור "מיכאל קולהאס" של קלייסט. זושא היה "קונה סוסים בשביל שרי האומות, וכל השרים היו מאמינים לו ונותנים לו מעות לחשבון, ומעולם לא הפסיד אמונו הן בדברים שבין אדם לחברו והן בדברים שבין אדם למקום", וכשנעלם אמרו שנתחבר לליסטים, ונתלה. החיקוי הקצר הזה נראֶה כמין חזרה חזיונית של "מיכאל קולהאס", או כהופעת רוח-הרפאים של הסיפור של קלייסט בתוך "בלבב ימים". רוח-הרפאים שאין לה גוף מוחשי, והיא כמעט לא ממשית, ובכל זאת היא נראית לעין.
היא נהיית דומה קצת להופעה החזיונית של דמותו של חנניה על פני-הים, כשהוא יושב על מטפחתו הפרוסה על המים, כאדם שיושב בנחת, ושביבים של אור יוצאים מן הים. ואין בה כמעט הגיון הסיבה והתוצאה שיש ב"מיכאל קולהאס". "אפשר זושא שדר עם כל אדם בשלום ונשא ונתן באמונה נתחבר לליסטים...", כתב עגנון, ולא פירש את הסיבה, והרשה לחיקוי להיות כהופעת רוחו של הסיפור האחר, שאין לה הצורך בהגיון הסיבות, והיא תלויה במידה מסוימת באמונה של המסתכל בה.
החיקוי של "מיכאל קולהאס" ב"רגטיים" של דוקטורוב נראֶה כפשוט יותר, אבל גם הוא במידה מסוימת מין חזרה חזיונית של "מיכאל קולהאס", או הופעת רוח-הרפאים שלו. לא כתמונה קצרה וכמעט נעלמת כמו זו של הסיפור על זושא, אלא בהיותו חלק מהתמונות הגדולות של "רגטיים" כולו, שבהן תקופה שלמה נראית כחיזיון. לא כמו הסיפור הכמעט נסתר על זושא, המתעתע קצת, התלוי במידה מסוימת בָּאמונה בּוֹ, מופיע הסיפור על קולהאוז ווֹקר באופן ברור, וכמוצדק על-ידי החזיונות כולם של "רגטיים". הם המצדיקים ומאירים אותו במחשבותיהם, בדיעותיהם, בהִסתכלוּתם בהיסטוריה ובציפיות לעתיד שלהם.
החיקוי שיצר דוקטורוב הוא גלוי מאד, והוא כנראה נוטל את זכויותיו גם מן המחשבה על המשך חזרַת התכונות.
בדמותו של קולהאוז ווקר אין כמובן חזרַת כל התכונות של דמות מיכאל קולהאס, וכמובן, אין חזרת תכונות הכתיבה של קלייסט. כמו בהופעת רוח-רפאים יש בה התגלות חלקית, מתוך עולם אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה