יום שלישי, 15 במאי 2012

ועל עוד חזרה, מסוג אחר.

ועל עוד חזרה, מסוג אחר.
"חגיגית, הגיחה דמותו העגלגלת של באק מאליגן מראש גרם המדרגות, נושאת קערה מקציפת סבון עליה נחו צלובים מראָה ותער. שולי חלוק צהוב, לא חגור, ריחפו קלות מאחוריו במשבי-הבוקר הרכים. הוא הגביה את הקערה ודקלם בהטעמה: " introibo ad altare dei [ואבואה אל מזבח אלהים]". מתוך "יוליסס", ג'ימס ג'ויס, בתרגום יעל רנן, הוצאה לאור זמורה ביתן.
האם יכולות שורות הפתיחה של "יוליסס" לבשֹר לנו את התפשטותה העצומה של הכתיבה בתוך הספר הזה ? נדמה לי שבחזרתנו אליהן אחרי קריאת הספר כולו, כשאפשר לראותן כאחד מן החלקים המובהקים של ההתפשטות הזאת, אפשר גם להרגיש שהן כבר בישֹרו זאת. אז אנו יכולים גם להיות כה שבעי-רצון מתחילתה של הקריאה, כשעדיין עמדנו רק בגבולה של ההתפשטות.  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה